בא"ש 11232-01-17 מושאילוב נ' מדינת ישראל

זו החלטה לבקשה לביטול צו איסור שימוש.

לפי הנטען בבקשה, המבקשת הינה הבעלים של הרכב.

צו הקצין ניתן לאחר שנרשם נגד הנהג בשם "טימור" דו"ח תנועה בגין נהיגה בשיכרות, וזאת בעקבות סירובו לתת דגימה לבדיקת שיכרות .

ב"כ המבקשת העלה טיעונים בקשר לאופן מתן דרישת הבדיקה לנהג, פגיעה בחובת היוועצות, וחוסר הבנה עקב בעיות שפה.

עוד נטען כי המבקשת הגיעה למקום האירוע ואף אחד לא הסביר לה מה קורנ ואיפה מתנהל הליך השימוע.

אכן, מדובר בהליך מינהלי, שמטרה להטיל חובה על בעלי רכבים לנסות לשמור על רכביהם ולמנוע ביצוע עבירות תעבורה מסוכנות באמצעות הרכב שבבעלותם.

אין בחוק חובה לערוך את השימוע מול בעל רכב, זכות בעל הרכב לפנות ל- ביהמ"ש לביטול הצו.

כבר נפסק כי כאשר מדובר בהליך מינהלי, שיש לערוך מהר כמה שיותר, ללא עיכובים מיותרים, אלא קמה חובת היוועצות.

יש להדגיש כי הבקשה הוגשה ללא תצהירים ואף המבקשת ו/או הנהג "טימור" לא התייצבו בפני ביהמ"ש ולכן, אין כל בסיס לטיעונים , שהועלו ע"י ב"כ המבקשת.

עיון בחומר הראיות, מראה כי אותו "טימור" סירב לכל אורך הדרך לתת בדיקת שיכרות, נכשל בבדיקת מאפיינים, השתולל בניידת ואף מסר כי שתה "כוס 50 גרם יין", לא מיותר גם להדגיש כי המתנדב "לוינסון" הינו דובר רוסית, ולמרות שעולה כי "טימור" מדבר עברית, הסביר לו את הדרישה לבדיקה בשפה הרוסית ועקב ההשתוללות שלו, נדרש קצין הפוסל להגיע אליו.

החוק קובע כי לבעל הרכב תהיה הגנה באם יוכיח כי "עשה ככל שביכולתו" כדי למנוע ביצוע העבירה.

במקרה דנן, לא היתה כל התייחסות בבקשה, ואפילו בדיון ,לאלו אמצעים ננקטו, אם בכלל, ע"י המבקשת, לא ידוע מה הקשר בין המבקשת לנהג , ואם מדובר בשימוש בודד או שמא הרכב המצא אצלו דרך קבע.

הנני להפנות ל-רע"פ 1286/11 אמברם נ. מ"י, ע"ח 47430/12/16 אבן חיים נ. מ"י ו- ע"פ ( מחוזי ב"ש) 07386/06 מ"י נ. סברליק.

בהחלטות אלו ניתנו הנחיות לגבי החובה המוטלת על בעל הרכב ואף נקבע כי המחוקק העדיף ההגנה על שלום הציבור מפני האינטרס הפרטי של בעל הרכב וכי התפיסה מיועדת להרחיב את היקף ההגנה על הציבור.

לסיכום, אני מחליט לדחות את הבקשה ולהשאיר את הצו על כנו.