רת"ק 8096-04-16 אשתמקר נ' בוקובזה ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע בת"ק 43226-04-15 מיום 11.3.2016 מפי כב' הרשם הבכיר אורי אדר 

1.המשיב 1 (להלן: "המשיב") הינו בעלים בפועל של זכות ציבורית להפעלת מונית כאשר המשיבה 2 הינה מי שרשומה כבעלת הזכות. בין המשיב למבקש נחתם הסכם ביום 25.3.2014 במסגרתו הוסכם כי המשיב ישכיר למבקש את זכותו להפעלת מונית למשך שנה – מיום 19.3.2014 ועד ליום 19.3.2015. ביום 1.1.2015 הושבת רכבו של המבקש עקב תאונה ועובר ליום 20.1.2015 הודיע המבקש למשיב, כי הוא מעוניין להשיב לו את הזכות להפעלת המונית בעקבות התאונה ולסיים את ההתקשרות ביניהם.

לאחר קבלת ההודעה החלו הצדדים לפעול לשם סיום ההסכם והשלמת כל הפעולות כדי להשיב את הזכות להפעלת המונית למשיב על מנת שניתן יהיה להעבירה לאחר, ובתוך כך התפתחו בין הצדדים מחלוקות לא מעטות ביניהם, בין היתר כאלו הנוגעות לחובות של כל צד לסייע לסיום היחסים החוזיים ביניהם, מחלוקות אשר גרמו להתמשכות רבה של הפעולות הנדרשות לצורך סיום ההתקשרות. בהמשך לאמור הוגשו תביעות על ידי שני הצדדים לבית משפט לתביעות קטנות, כאשר כל צד טוען לנזקים שנגרמו לו בשל התנהלות הצד האחר. שתי התביעות אוחדו בהליך בפני בית המשפט לתביעות קטנות.

2.טענתו העיקרית של המשיב בתביעתו בבית משפט קמא נוגעת לכך שהמבקש לא ביצע את כל המוטל עליו על מנת שהמשיב יוכל להעביר לאחר את הזכות הציבורית להפעלת מונית, שכן המבקש לא שלח אל המשיב את האישור המקורי מטעם משטרת ישראל להורדת רכבו מהכביש. בשל כך, לטענת המשיב, לא התאפשרה העברת הזכות להפעלת המונית לשוכר אחר ונגרם לו נזק.

המבקש הגיש אף הוא תביעה כנגד המשיב בבית משפט קמא בה דרש פיצוי בגין רכיבים שונים ורבים. כך דרש המבקש את השבת הסכום ששילם למשיב על פי ההסכם בגין התקופה מיום 6.2.2015 (30 יום ממועד מתן ההודעה לפי ההסכם) עד ליום 25.3.2015; החזר תשלום בגין ביטוח ששילם עבור המונה של המונית. עוד טען המבקש, כי המשיב גרם לו נזק בכך שלא חתם על מסמכים מסוימים ובשל כך לא קיבל את כספי הביטוח המגיעים לו בשל התאונה. המבקש טען לנזקים נוספים אשר נגרמו לו בעקבות התנהלותו של המשיב, כגון צורך בעזרה שקיבל מאמו, העובדה שנאלץ לעבור לבית הורי אשתו בשל הפסקת פעילותו כנהג מונית, ועוד (ראה התייחסות בעמ' 16-18 בפסק הדין).

3. בית המשפט קמא שמע את הצדדים באריכות במהלך שני דיונים, בחן את העדויות והראיות שהובאו בפניו ולאחר כל אלו, קיבל את תביעתו של המשיב בחלקה, ומצא לנכון לדחות את תביעתו של המבקש.

בית המשפט ציין בפסק דין ארוך, כי התרשם שהמבקש הסב נזק למשיב בכך שלא ביצע את כל המוטל עליו על מנת שהמשיב יוכל להעביר את הזכות להפעלת המונית לאדם אחר. שכן, המבקש לא העביר אל המשיב את האישור המקורי להורדת הרכב בו ארעה התאונה מהכביש ובהעדר אותו אישור מקורי, לא התאפשר להעביר את הזכות להפעלת המונית לאדם אחר.

בית המשפט קבע, כי לאור העובדה שהמבקש לא הוכיח ששלח את המסמך האמור בדואר, ולאחר שאף על פי עדותו של אבי המבקש אכן נדרש המסמך המקורי לצורך השלמת ההעברה לאחר, והמבקש לא הסכים להביא את האישור המקורי אלא עמד על כך שישלח אותו במייל; הרי הוא אחראי לפצות את המשיב בגין הנזק שנגרם לו. בית המשפט התייחס לכך שבהסכם קיים פיצוי מוסכם בסך של 100$ לכל יום של הפרה, אך מצא לנכון להפחית את הפיצוי המוסכם והעמידו בסופו של יום על סך כולל של 2,000₪.

עוד דן בית המשפט ברכיבים נוספים של תביעת המשיב, כגון הפסד ימי עבודה, החזר בגין תשלום דמי הביטוח בתקופה בה הזכות הייתה ברובה בשימוש המשיב, החזר בגין תשלום על נסיעה בכביש 6, וכן פריטים הקשורים למונית אשר לא הוחזרו אל המשיב לטענתו.

בית המשפט קיבל את תביעת המשיב ביחס לחלק מן הרכיבים הנוספים. כך למשל חייב את המבקש להחזיר למשיב חלק מכספי הביטוח; חייבו בהשבה מסוימת בגין נסיעה אחת בכביש 6; וחייבו בתשלום עבור פריטים שהיו בחזקתו אשר לא השיבם, בסך של 500 ₪.

מכאן עבר בית המשפט לדון בתביעתו של המבקש כנגד המשיב, תביעה אותו מצא בית המשפט לנכון לדחות, זאת לאחר שדן בפירוט רב בכל הסעדים שנתבעו על ידי המבקש. כך בית המשפט דחה את דרישתו של המבקש לקבל החזר בגין התשלום ששילם עבור השכרת המונית מתאריך 6.2.2015 עד ליום 25.3.2015, שכן בית המשפט מצא, כי המבקש לא עמד בחובתו להשיב את כל שהיה עליו להשיב לפי ההסכם. עוד דחה בית המשפט את תביעת המבקש להשבת התשלום ששילם בגין ביטוח מונה המונית, ואף קבע כי המבקש לא הוכיח שנגרם לו נזק באי קבלת כספי הביטוח בשל כך שהמבקש לא חתם עבורו על מסמכים, ועל כן דחה תביעתו אף בגין רכיב זה. עוד נדחו טענות נוספות ביחס לנזקים שטען שהסב לו המשיב.

4.בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על חלק ארי מן הטענות שהועלו עוד בבית המשפט קמא. בין היתר טען המבקש, כי לא גרם כל נזק למשיב וכי המשיב הוא זה שהתחמק ממנו מאחר ולא הצליח למצוא שוכר אחר לזכות הציבורית להפעלת המונית; כי המבקש החזיר את כל ציוד המונית בזמן וכי יש לו כעת הוכחה לכך; וכי העיכוב בהשלמת ההעברה והפעולות שנדרשו לסיום ההסכם נגרם באשמת המשיב שכן התחמק וסירב לחתום, ולכן השמאי לא יכול היה להנפיק את הטופס של האובדן הכללי עבר הרכב שנפגע בתאונה (ראו עמודים 5-6 לבקשה).

עוד טען המבקש לעניין התשלום בעבור הביטוח של מונה המונית, כי טעה בית המשפט בקביעותיו תוך שהציג פירוט של חיובים ונזקים אשר לטענתו גרם לו המשיב (ראה עמודים 7-8 לבקשה). בנוסף טען המבקש, כי לא ניתנה לו האפשרות להתגונן כראוי במהלך הדיון וכי לא ניתן לו די זמן להעלות את טענותיו.

דיון והכרעה 

5.לאחר עיון בבקשה, בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, בפסק הדין ובכל המסמכים אשר צורפו לתיק בית המשפט מצאתי כי דינה של הבקשה להידחות, כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובת המשיבים, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

6. תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלול הרגיל, וזאת במטרה להנגיש לאזרח הפשוט את הליכי המשפט וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט מקום בו הוא סבור כי נגרם לו עוול (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ (פ"ד מח(3) 177 (1994); רע"א 5711/08 פרטוק נ' טורג'מן, (17.3.2009)) רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07)].

7.מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות ויינתן אך במשורה (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982):