רת"ק 7819-03-15 אליטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע"מ נ' פריש

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס) מיום 13.2.15 לפיו התקבלה תביעת המשיב באופן חלקי כנגד המבקשת לפיצוי על נזק שנגרם לו ולמשפחתו עקב אחור בטיסת המבקשת.

המשיב רכש 4 כרטיסי טיסה עבורו ועבור משפחתו בטיסת המבקשת מתל אביב לרומא, כאשר משם אמורים היו להמשיך לארה"ב.

עם הגעתם לשדה התעופה הודיעו להם נציגי המבקשת כי חל עיכוב בטיסה ורק לאחר מספר שעות בשדה התעופה הופנה המשיב למלון בתל אביב לצרכי התרעננות שלאחריה שב לשדה התעופה והמריא עם משפחתו באיחור של 14 שעות ממועד ההמראה המקורי.

לטענת המשיב לא זכה לכל מענה מצד נציגי המבקשת באשר לסיבת האיחור ולטיפול הולם בגין האיחור. עוד טען כי בשל איחור המבקשת נגרמו לו עיכובים נוספים בטיסות ההמשך המתוכננות ואף נזק כספי על אובדן ההזמנה של רכב שכור, אותה נאלץ לבצע מחדש ואף לשלם עליה שוב.

המבקשת טוענת כי מקור האיחור בטיסה נעוץ בערפל הכבד ששרר אותו יום בשדה התעופה, ערפל בגינו הופסקו כל ההמראות והנחיתות בשדה בהוראת רשות הבקרה והפיקוח על המראות ונחיתות. לטענתה מדובר בכוח עליון שאינו בשליטתה ומשכך אינה חייבת היא בפיצוי.

בפסק הדין נקבע כי "לא נקטה הנתבעת בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזקים שנגרמו למשיב ולבני משפחתו, בגין האיחור בהמראת הטיסה מתל אביב לרומא, כאמור בסעיף 19 לאמנת מונטריאול."

בבר"ע שבפני משיגה המבקשת על קביעותיו של פסק הדין ועל העובדה כי המשיב תבע בשם כל בני משפחתו שטסו עימו.

הלכה היא כי "אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק". אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט." (ראו: רע"א 7220/13 אלראי נ גודמן, 10.12.13).

ערכאה קמא ישבה על המדוכה, בחנה ראיות ועדויות שהיו בפניה והוציאה מלפניה פסק דין מנומק כדבעי אשר לא מגלה על פניו טעות מן הסוג הקורא לתיקון ואין בפני בסיס לסטות מההלכה השוררת לגבי השגות על פסקי דין שמקורם בתביעות קטנות.

טענת המבקשת לגבי כך שהמשיב תבע בשם שאר בני משפחתו שטסו עימו לא הועלתה בכתב ההגנה או בדיון ואין להתייחס אליה בדיעבד בנסיבות בהן אין מחלוקת כי כל בני המשפחה היו כרוכים בארוע.