רת"ק 7583-01-15 גיסין ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בעמ

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברחובות מיום 24.12.14 (כב' השופטת מ. כפיר) אשר דחה את תביעתם של המבקשים כנגד המשיבה, וחייב אותם בהוצאות בסך 500 ₪.

2.כאמור בפסק הדין, המבקשים רכשו שני כרטיסי טיסה לאתונה- לכוון הלוך בלבד- באמצעות אתר האינטרנט של המשיבה. כאשר הגיעו לשדה התעופה נאמר להם כי שלטונות יוון אינם מאפשרים כניסה לתחומם ללא הצגת כרטיסי טיסה המעידים על יציאה מיוון. לפיכך, נאלצו המבקשים לרכוש באותו מעמד שני כרטיסי טיסה בכיוון חזור בעלות 420 דולר, על אף שכוונתם היתה לחזור לישראל באמצעות סירה אשר עגנה באי לארוס, או באמצעות טיסה של חברה אחרת.

בנסיבות אלו הגישו המבקשים תביעה ע"ס 5,650 ₪ הכוללים את עלות כרטיס הטיסה, שהייה במלון באתונה והוצאות נוספות. לטענתם, הם יכלו לחזור בסירתם ללא כל עלות.

3.ביהמ"ש קבע כי לא הוכחו הוצאות שהוציאו המבקשים מעבר לעלות הכרטיסים, וגם לא מובן מדוע היו הוצאות כאלו, שהרי על אף רכישת הכרטיסים יכלו המבקשים להמשיך בתוכניתם המקורית ללא שינוי, לשוב ארצה בסירתם ולתבוע את עלות כרטיסי הטיסה חזור בלבד.

באשר להשבת עלות כרטיסי הטיסה, שהיו מיותרים והמבקשים לטענתם לא נזקקו להם, נדחתה טענת המבקשים כי היה על המשיבה להודיע להם מראש כי הם חייבים לרכוש כרטיסי טיסה לשני הכיוונים. נקבע ע"י בימ"ש קמא:

"התובע רכש את הכרטיס באתר האינטרנט מבלי לפנות לסוכנות נסיעות. ככל שהיה פונה לסוכנות נסיעות היה מקבל את כל המידע הנדרש בדבר הדרך חזור.

התובע לא הבהיר די הצורך כיצד ניתן לחייב את אל על לפרסם באתר האינטרנט כללי פרטים ביחס לטיסות לכל העולם וכן לסוגי דרכונים שונים, כאשר אין בנמצא מנוע חיפוש שמאפשר מתן פרטים שכאלה.

כאמור, אתר האינטרנט אינו סוכנות נסיעות ועל התובע חלה אחריות לברר את פרטי האפשרות והצורך לרכוש נסיעה חזור.

אשר לטענת התובע, כי לא היה על אל על לכפות עליו לקנות כרטיס טיסה חזור דרכה, הרי שמקובלת עלי טענת אל על כי במידה ולא יוצג כרטיס טיסה חזור היתה רשות ההגירה מחייבת אותה להשיב את התובע על חשבונה לארץ, וכן לשלם קנס בגין הבאת נוסע ללא כרטיס טיסה חזור. התובע אישר בעדותו כי לא הציג את המסמכים המאפשרים לו לחזור לארץ, ועל כן אין לו להלין על התנהלות אל על".

בנסיבות אלו, כאמור, נדחתה התביעה.

4.לטענת המבקשים, שגה בית משפט קמא בדחותו את התביעה, ובעיקר בדחות את חלק התביעה המתייחס להשבת סך 420 דולר. לטענתם, התייחס אליהם בית המשפט כאילו היו "סוכנים של עצמם" ובכך שגה. במהלך הדיון הסכים המבקש שלא לעמוד על הטענות ביחס לסכום התביעה העולה על מחיר הכרטיסים.