רת"ק 70365-01-17 שלמה נ' יהודה

 לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' הרשם הבכיר מ. חליאלה) אשר ניתן ביום 15.1.17.

המבקש הגיש תביעתו כנגד המשיב, בטענה כי המשיב הזעיק את השיטור העירוני על מנת להרוס שרשרת אשר התקין בפתח חניית ביתו. המבקש הדגיש בכתב התביעה כי אינו תובע את המשיב בגין כניסה לחניית ביתו, אלא אך ורק בגין חלקו, כאמור, בכך שהוא שקרא לשיטור העירוני והנחה אותם לחתוך את השרשרת. המבקש אף ציין כי שמע על כך משכנים. לדברי המבקש, פנה בתלונה למשטרה, אולם לטענתו, מאחר שהמשיב הוא שוטר, לא טופלה תלונתו והוא נאלץ להגיש את התביעה.

המשיב, בכתב הגנתו, הכחיש מכל וכל הטרדה כלשהי של המבקש מצידו. מנגד, טען כי לאורך תקופה ארוכה, סבלו הוא ובני ביתו מהתנהגות המבקש כפי שתואר בכתב ההגנה, כך בין היתר, המבקש מנע באמצעים שונים, מן המשיב ומאשתו, להחנות את רכבם ברחוב, ברשות הרבים, סמוך לביתם. המשיב ציין כי קודם לדיון שנקבע בתביעה, קיבל מן המבקש מכתב, בו הציע כי המשיב ישלם למבקש סך של 2,500 ₪ ובתמורה, יאפשר לו להחנות את רכבו ברחוב – יודגש כי הכוונה היא לחנייה ברשות הרבים ולא לחנייה פרטית של המבקש. המשיב סירב לכך.

התיק נקבע לדיון, אשר אליו התייצבו הצדדים שניהם. בפתח הדיון, טען המבקש, כך עולה מפרוטוקול הדיון, כי לא קיבל לידיו את כתב ההגנה של המשיב ועל כן, עמד על קבלת פסק דין בהעדר הגנה. בית המשפט קמא הציע למבקש לקיים הפסקה לצורך לימוד כתב ההגנה ואף הוצע לו לדחות את הדיון לצורך כך, אולם כפי שצויין בפרוטוקול, המבקש סירב להצעות אלו ואף סירב להעיף מבט בכתב ההגנה, תוך שהכריז כי אם לא יקבל פסק דין לטובתו, יפנה לבית המשפט המחוזי ואף ישקול, בהתאם לפסק הדין שיינתן, להגיש תלונה. אגב דבריו, טען המבקש להתנכלות פקידי בית המשפט בטבריה.

המשיב הכחיש בדבריו בפני בית המשפט, את טענות המבקש וטען כי לא עשה דבר כלפיו. המבקש הדגיש כי הפעם, בשונה מן ההליך הקודם אשר בו הסכים למחיקת התביעה ללא הוצאות, בכוונתו לתבוע את המבקש, שכן הוא ומשפחתו סבלו ממנו לאורך תקופה.

בית המשפט קמא הורה על דחיית התביעה מן הטעם שהמבקש סירב להביא את ראיותיו ולהעלות את טענותיו במסגרת הדיון שנקבע בתביעתו, אלא שב וטען כי הוא עומד על קבלת פסק דין בהעדר הגנה, אך משום שלא קיבל לידיו את כתב ההגנה לפני הדיון. בית המשפט קמא ציין בפסק דינו כי הוצע למבקש לדחות את הדיון לצורך היערכות לו, בהתאם לטענות אשר בכתב ההגנה, אולם המבקש סירב. מכאן, קבע בית המשפט קמא, כי המבקש לא הוכיח את תביעתו ועל כן דינה להידחות.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא ובטענות המבקש בבקשה זו, לא מצאתי להיעתר לה.

המבקש טען, ועל כך אין חולק, כי לא קיבל לידיו את כתב ההגנה אשר הגיש המשיב. מנגד, עיון בתיק בית המשפט קמא מלמד כי כתב ההגנה הוגש לתיק במועד. במצב דברים זה, אף אם כתב ההגנה לא הומצא לידיו של המבקש, אין הוא זכאי לקבל פסק דין בהעדר הגנה, שהרי הגנה הוגשה במועד. בצדק, אם כן, בחר בית המשפט קמא להציע למבקש לקיים הפסקה בדיון לצורך לימוד הטענות או אף לדחות את הדיון למועד אחר. המבקש סירב להצעות אלו ועמד על קיום הדיון במועדו, אך בפועל, סירב להעיד או להביא ראיות אחרות כלשהן מטעמו.

עיון בטענות המבקש מלמד כי טרוניית המבקש היא ביחס לחיתוך שרשרת אשר התקין בחנייה מחוץ לביתו. לשיטת המבקש בעצמו, מי שחתך את השרשרת הם אנשי הסיור העירוני וכל חטאו של המשיב, כך טוען המבקש, הוא בכך שפנה אליהם וביקש כי יעשו כן. המבקש טוען בכתב התביעה כי לא ראה את המשיב במעשיו אלו והוא נסמך, בטענותיו כלפי המשיב, על עדויות שכנים, אשר כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, לא הובאו לעדות.

יוצא כי טענות המבקש ביחס למשיב, שהן בבחינת עדות שמיעה, מוכחשות על ידי המשיב, ולא הובאה כל ראיה אחרת מצד המבקש להוכחת טענותיו. מכאן, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי אכן, המבקש לא הוכיח את תביעתו ודינה להידחות.

לפיכך, תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא נכונה ומקובלת עלי ודינה של הבקשה לרשות ערעור - להידחות.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.