רת"ק 65901-03-16 חן נ' סנוף ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת (כב' הרשם הבכיר מוהנד חלאילה) מיום 16.3.2016, בגדרו קיבל בית המשפט קמא תביעה כספית שהגיש המשיב מס' 1 (להלן: "בני") נגדו, ודחה תביעה שכנגד שהוגשה על ידו נגד המשיבים 2 ו- 3.

בני הגיש לבית המשפט קמא נגד המבקש ונגד המשיבים 2 ו- 3 תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים שרשרת שאירעה בתאריך 27.9.2015. מדובר בתאונת שרשרת שאירעה כאשר הרכב של בני היה הראשון בשיירה, הרכב של המבקש היה השני ואילו הרכב של המשיבים 2 ו- 3 (להלן: "הרכב של ניסן") היה האחרון.

המבקש הגיש כתב הגנה בו הכחיש את אחריותו לאירוע התאונה ואף הגיש נגד המשיבים 2 ו- 3 כתב תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכבו באותה תאונה. המבקש טען, כי הוא עצר את רכבו במרחק מה מהרכב של בני וכאשר הוא היה בעצירה מוחלטת, הגיח הרכב של ניסן, התנגש בו מאחור והדף אותו לרכב של בני. כתוצאה מכך, כך נטען, נגרמו לרכבו ולרכב של בני נזקים שונים. על סמך האמור טען המבקש, כי האחריות לנזקים שנגרמו לרכבו ולרכב של בני מוטלת על המשיבים 2 ו- 3.

לעומת גרסה זו טען ניסן, כי הוא הגיע למקום כאשר רכב המבקש כבר התנגש ברכב של בני, אך הוא לא הצליח לעצור מאחר שרכבו החליק על שמן שנזל מרכבו של המבקש.

בית המשפט קמא שמע את העדויות מטעם הצדדים ועיין במסמכים שהונחו בפניו, לרבות בחוות דעת המומחים ובתמונות הרכבים לאחר האירוע והגיע למסקנה, כי אין לקבל את גרסתו של המבקש באשר לאופן אירוע התאונה. בית המשפט קמא קבע על סמך התרשמותו מן הנזקים שנגרמו לרכבים השונים וכן על סמך התרשמותו השלילית מן המבקש, כי המבקש התנגש תחילה ברכב של בני ורק לאחר מכן התנגש ניסן ברכבו. מאחר שמעוצמת ההתנגשות של רכב המבקש ברכב של בני נגרמו לרכב של המבקש נזקים שהוגדרו כאובדן מוחלט, דבר שממילא גרם להורדת הרכב של המבקש מן הכביש, לא ראה בית המשפט קמא לחייב את המשיבים 2 ו- 3 לפצות את המבקש בגין נזקיו.

המבקש לא השלים עם פסק הדין, והגיש בקשת רשות ערעור. בבקשה טען המבקש, כי שגה בית המשפט קמא עת ביסס את קביעתו בשאלה אם הוא התנגש תחילה ברכב של בני ולאחר מכן התנגש ניסן ברכבו, או שמא הוא נהדף לעבר הרכב של בני בשל העובדה שניסן התנגש ברכבו והדף אותו לעבר הרכב של בני, על גובה הנזקים שנגרמו לרכבים, תוך התעלמות מיתר הראיות בתיק. לשיטתו של המבקש, מסקנת בית המשפט המבוססת על גובה הנזקים תוך התעלמות מיתר הראיות אינה יכולה לעמוד. בעניין זה הפנה המבקש לעדותו של בני בפני בית המשפט קמא אשר העיד, כי הוא חש מכה אחת בלבד, עובדה התומכת בעמדתו כי הוא נהדף לעבר הרכב שלו על ידי הרכב של ניסן. בני העיד עוד, כי מיד לאחר התאונה טען המבקש כי הוא נהדף על ידי הרכב של ניסן ואילו ניסן הודה באחריותו לאירוע התאונה. על סמך כל האמור טען המבקש, כי פסק הדין של בית המשפט קמא אינו יכול לעמוד יותר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בפסק דינו של בית המשפט קמא, בעדויות שנשמעו בפני בית המשפט קמא וביתר הראיות שבתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן רק במקרים חריגים כאשר נפלה טעות בולטת בפסק הדין. כלל זה חל ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, שיש לו שיקול דעת רחב למדי בגביית הראיות ובקביעת הממצאים העובדתיים. לענייננו, בית המשפט קמא ביסס את קביעתו לעניין אופן התרחשות התאונה על גודל הנזקים ברכבים השונים, תוך שהוא מציין באופן מפורש, כי לא האמין לעדותו של המבקש.