עמנואל ואח' נ' מנהל/ת סניף בנק לאומי בע"מ ואח'

הבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 22.5.18, מפי כב' הרשם הבכיר א' הדר, נדחית על הסף.

עילת התביעה המרכזית הייתה טענת המבקשים כי בנק לאומי בע"מ כיבד שיק מזויף, שלא היה צריך לכבד, בין השאר בשל אי התאמת החתימה לדוגמה, וכן בשל שיקולים נוספים.

אולם, המבקשים לא תבעו את הבנק, אלא תבעו עובדים, מסוימים וגם בלתי מסוימים כגון "מנהל סניף...." . בית המשפט ברר נקודה זו בהליכים מקדמיים, והמבקשים הבהירו, בהודעה בכתב מיום 15.5.18, כי אין כוונה לתבוע את הבנק עצמו, אלא את העובדים בלבד.

דא עקא שלא היו טענות קונקרטיות לרשלנות קונקרטית של עובד זה או אחר, ובמיוחד לא כלפי המשיבה 2 שהיא הנתבעת היחידה שנתבעה בשמה. הטענות של המבקשים נבעו מהראיות הכלליות, כגון מסמכי פתיחת חשבון ודוגמאות חתימה. לפיכך, בדין ובצדק, דחה בית המשפט את התביעות נגד העובדים. מה גם, שהעובדים פעלו בשליחות הבנק ולא הייתה הצדקה במקרה זה לתבוע ישירות עובד מסוים בכלל, כאשר העילה האמתית מכוונת כלפי הבנק עצמו.

מעבר לכך, בית המשפט לא מצא, על יסוד הראיות שהוגשו לרבות דוגמאות החתימה, כי הבנק עצמו התרשל, אף כי רשלנות הבנק עצמו קלה יותר להוכחה בדרך כלל בראיות הנסיבתיות. הבנק עצמו כאמור, כך או כך, לא נתבע. יוער כי תוך כדי הדיון הציע כב' הרשם הבכיר למבקשים לדחות הדיון כדי להביא ראיות נוספות אשר טענו כי יש באמתחתם, אך הם דחו הצעה זו.

בבקשה למתן רשות ערעור חוזרים המבקשים על אותן טענות.

בהחלטה מיום 27.6.18, בהקשר לבקשה למתן ארכה להגשת הבקשה, הוריתי למבקשים להתייחס בבקשתם גם לתוכן פסק הדין השגוי לדעתם, ובעיקר לנושא זהות הנתבעים והקשר שלהם לעניין.

למרבה הצער, אין בבקשה התמודדות של ממש עם שאלת זהות הנתבעים ונימוקי פסק הדין. הוסבר בבקשה כי התביעה הוגשה נגד מנהלי שני הסניפים הרלוונטיים, משום סברת המבקשים כי "האחריות עוברת למנהל החדש" לאחר החלפתו, וכי אם אין זה כך, הרי מבקשים הם "לחדש" התביעה נגד המשיבה 2 בלבד, "תוך שהיא מייצגת את הבנק".

עמדה זו תמוהה, שהרי המבקשים עצמם הודיע במפורש, כאמור, כי אין הם מבקשים לתבוע את הבנק, למרות שעילתם למעשה היא עילה נגד הבנק. אם כן, מדוע יש חשיבות לכך שהמשיבה 2, לדעתם "מייצגת את הבנק"? בית המשפט הסביר ענין זה בפסק דינו, אך אין התמודדות של המבקשים עם הסוגיה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך יאמר כי בית המשפט קבע גם עובדות לגופו של ענין, ודחה את הטענה לפיה הבנק התרשל בזיהוי כתב היד, כאמור. עיקר טענת המבקשים בהקשר זה היא כי יש "טעות בשיקול דעת בית המשפט בזיהוי כתב היד". זוהי שאלה עובדתית מובהקת, הנוגעת לניתוח של ראיה פרטנית. על פי הפסיקה אין טענות מסוג זה יכולות להביא למתן רשות ערעור. רשות, הניתנת במקרים חריגים, נוכח טעויות מובהקות, במשפט או בעובדה, וזאת רק כאשר יש חשש מוחשי כי נגרם עיוות דין בנסיבות העניין.

סיכומו של דבר, אין עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

בהעדר תשובה אין צו להוצאות.

העירבון יושב למפקיד.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ח, 26 יולי 2018, בהעדר הצדדים.