רת"ק 62119-02-15 יוסף נ' אשכנזי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כבוד הרשמת הבכירה ס' אלבו), בת"ק 19274-07-14, מיום 11.2.15, בגדרו התקבלה תביעת המשיב לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כך שהמבקש חויב לשלם למשיב סך של 33,800 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

תמצית ההליכים המשפטיים בערכאות הקודמות  

המבקש, מתווך במקצועו, תיווך בעסקה למכירת בית המצוי בשכנות לביתו. הצדדים סיכמו על תשלום דמי תיווך ביחס לעסקה זו.

בין הצדדים, המתגוררים כאמור בשכנות, התנהלו הליכים משפטיים, בגדרם הגיעו להסכם פשרה אשר קיבל ביום 24.12.13, בבית משפט השלום באשדוד, תוקף של פסק דין (תא"מ 39431-03-13, כבוד השופטת ע' גיא) (להלן: "הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין" ו/או "פסק הדין בפשרה"), בגדרו התחייב המבקש להעתיק גדר שבנה בשטח המשיב – לשטחו (להלן: "הגדר"), ובתוך פרק זמן של 15 יום לאחר שיבצע זאת, ישלם המשיב למבקש דמי תיווך בסך 7,000 ₪.

ביום 16.2.14 הרס המבקש את הגדר, תוך גרימת נזק לחצרו של המשיב.

בשלב מסוים לאחר שניתן פסק הדין בפשרה, פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל בלשכת ההוצל"פ בבאר שבע (תיק הוצל"פ 14-10948-12-0) לשם קבלת התשלום האמור בסך 7,000 ש"ח. המשיב הגיש התנגדות לבקשה, בגדרה טען כי טרם התגבש התנאי לתשלום האמור, מאחר שהמבקש טרם בנה גדר לבנים בקו הגבול של שטחו, כמתבקש מפסק הדין בפשרה. כבוד רשם ההוצאה לפועל פ' מנוביץ נדרש לפרשנות שיש ליתן למילים "העתקת גדר", וקבע ביום 1.2.15 כי פירושן הוא העברת הגדר הקיימת למקום אחר, כך שעל המבקש לבנות גדר לבנים בקו הגבול בשטחו כתנאי לקבלת הסך של 7,000 ₪ (להלן: "החלטת כבוד הרשם").

על החלטת כבוד הרשם מיום 1.2.15 הגיש המבקש ערעור לבית משפט השלום בבאר שבע (רע"צ 62486-02-15), שעתיד להישמע בפני כבוד השופטת ע' קויפמן ביום 18.10.15 (להלן "הערעור על החלטת הרשם").

ביום 9.7.14 הגיש המשיב לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, באותה פרשה, תביעה כספית כנגד המבקש, בגדרה טען כי באי הקמת הגדר נפגעת הנאתו משימוש במגרשו. מנגד לכך טען המבקש, כי בפסק הדין בפשרה לא נקבע כי עליו להעתיק את הגדר לשטחו, אלא נקבע כי המשיב ישלם לו סך של 7,000 ₪ בתוך 15 יום לאחר העתקת הגדר (פסק הדין של בית משפט קמא מיום 11.2.15, סעיף 7, ש' 9-7).

השאלה העיקרית שעמדה בבסיס המחלוקת בבית משפט קמא הייתה, האם במסגרת פסק הדין בפשרה התחייב המבקש להרוס את הגדר הקיימת ולבנות גדר חדשה בשטח המגרש שבבעלותו, או שדי היה בהריסת הגדר שהייתה קיימת. בית משפט קמא אימץ את הפרשנות שניתנה על ידי כבוד הרשם, קיבל את תביעת המשיב, וקבע כי על המבקש לשלם למשיב פיצויים בגובה עלות הקמת גדר זהה לזו שנהרסה, על מנת שהמשיב יוכל להקימה בעצמו. בית משפט קמא אף אימץ את הצעת המחיר שצירף המשיב הנוגעת לעלות הקמת הגדר, וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 33,800 ₪ וכן הוצאות בסך 1,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

על פסק הדין הוגשה הבר"ע דנן.