כהן נ' אליאס

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע) מיום 5.12.17 בת"ק 38708-06-17.

בפסק הדין דחה בימ"ש קמא תביעה שהגיש המבקש נגד המשיב להחזר דמי תיווך שלטענתו שולם למשיב בגין מצגים שהציג לבנו, עובר לרכישת דירה על ידי הבן.

בימ"ש קמא קבע כי דמי התיווך שולמו למתווך אחר ולא למשיב ולפיכך, אין למבקש עילת תביעה נגד המשיב להשבת הכספים ששולמו. כמו כן קבע כי טענות המבקש בקשר למצגים שהציג המשיב אינן רלבנטיות, לאחר שבנו של המבקש חתם על חוזה עם המוכרים, בנוכחות עורך דין, ובחוזה זה (שהמבקש נמנע מלהציגו במצורף לכתב התביעה) הצהיר הבן כי הוא רוכש את הדירה "על סמך בדיקותיו, הערכותיו ותחזיותיו בלבד , והוא לא הסתמך לצורך הרכישה על הבטחות, מצגים ו/או התחייבויות של המוכר ו/או מי מטעמו...".

כמו כן קבע בימ"ש קמא כי גירסת המבקש בפניו לא היתה עקבית וכי אף שלח למשיב מסרון "מאיים". עוד הוסיף כי בנו של המבקש כלל לא התייצב לעדות.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור ארוכה, בה חזר על טענותיו, אף מעבר למה שטען בבימ"ש קמא , הוא טוען נגד קביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא ומעלה שורה ארוכה של שאלות ותהיות לא ברורות.

המבקש אף מגדיל לעשות וטוען בסוף הבקשה כי ברשותו קבלות וצילומים באשר למצב הדירה, שלא הציגם בפני בימ"ש קמא בשל לחץ והתרגשות וכי במידה והיה מציגם הם היו משנים את התמונה.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , הפרוטוקול ,פסק דינו של בימ"ש קמא והבקשה , אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

המבקש טוען נגד קביעות עובדתיות של בימ"ש קמא (כאשר הוא אף מוסיף קבלות וצילומים ואף טענות שלא העלה בפני בימ"ש קמא ) – ובכאלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב.

בנוסף , המבקש לא הצביע על כל טעות משפטית של בימ"ש קמא וטענותיו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.