רת"ק 58593-02-16 פיסקינד נ' עירית כפר סבא

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקוה (כב' הרשמת הבכירה א' הובר-היימן) מיום 13.2.16, בה נדחתה תביעתה הכספית-נזיקית של המבקשת נגד המשיבה.

2.כרקע יובא בקצרה, מתוך פסק הדין קמא, כי המבקשת עתרה בבימ"ש קמא לחיוב המשיבה בסך 9,078 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מקריסת עץ על רכבה, בעת שחנתה את רכבה ברחוב תל חי בכפר סבא, הנמצא בתחום המוניציפאלי של הנתבעת.

לאחר שהמשיבה טענה בכתב הגנתה, כי העץ קרס בשטח פרטי שאינו מצוי בשליטתה ובאחריותה, ניתנה למבקשת אפשרות לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הנתבעים הנדרשים, אך היא בחרה שלא לעשות כן.

3.בימ"ש קמא קבע כי החניון בו חנתה המבקשת את רכבה, נמצא בחלקו בשטח של העירייה ובחלקו בשטח פרטי. המבקשת לא ידעה לפרט, וממילא לא הוכיחה, את מיקומו המדוייק של העץ שקרס, גם לא לאחר שנערך ביקור במקום על ידי הצדדים יחד. המבקשת טענה כי ביום האירוע היא קיבלה דו"ח משטרתי המודיע לה על האירוע, אך היא לא הציגה את הדו"ח בפני בימ"ש. מתמונות שהציגה המבקשת עולה כי רכבה חנה בסמוך לגינה של בנין פרטי. נוסף על כך המבקשת צרפה תמונות ממועד שלפני קרות האירוע וממועד שלאחריו, וניתן לראות עץ בשטח פרטי בתמונות המוקדמות, שאינו מופיע בתמונות המאוחרות. בימ"ש קמא דחה את טענת המבקשת כי יש להסיק מכך שהעץ פונה על ידי משאית פינוי של העירייה, כי מדובר בעץ שקרס מתוך שטח ציבורי. לפיכך קבע בימ"ש קמא כי לא מתקיימים התנאים בסעיף 41 בפקודת הנזיקין. בשולי הדברים נקבע עוד, כי גם לו היו מתקיימים התנאים בסעיף 41, הרי שהמבקשת לא הוכיחה שהמשיבה התרשלה בהתאם לסע' 35 בפקודת הנזיקין.

4.בבקשה שלפני טוענת המבקשת, כי בידיה תמונות המוכיחות שמתקיימים התנאים בסעיף 41 בפקודת הנזיקין. כך למשל ישנו רישום של הארוע במשטרת כפר סבא. בנוסף, המבקשת יכולה להוכיח כי המשיבה התרשלה בכך שלא נקטה בעבר ואינה נוקטת בהווה בפעולות של שימור ותחזוקת העצים באזור. בקשתה של המבקשת לקבוע מועד נוסף להוכחות "בכדי שהאמת תצא לאור".

5.דין הבקשה להידחות.

ההליך הדיוני בבית משפט לתביעות קטנות הנו הליך מהיר ופשוט מעצם טיבו, טבעו ותכליתו. על כן לא קנויה זכות ערעור על פסק הדין אלא רשות ערעור בלבד, וזו תינתן, על פי הפסיקה, במשורה ובמקרים חריגים בלבד בהם נמצא כי נגרם למבקש "עוול זועק" או במקרים בהם מדובר ב"שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה". ראו למשל רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (20.3.05); כן ראו רע"א 2095/15 אולמי נפטון נ' אילנה משיח, מיום 20.05.15, שם נקבע כי רשות ערעור על פסקי דין של בימ"ש לתביעות קטנות תינתן "במשורה" בלבד, ורק כאשר נמצאה טעות גלויה על פניו של פסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית בעלת חשיבות מיוחדת.

6.המקרה שלפני אינו נכלל בגדר אותם חריגים.