רת"ק 58057-02-17 קיזלר נ' החברה לפתוח עכו העתיקה בעמ

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופט שלמה בנג'ו) מיום 6.2.17, לפיו נדחתה התביעה והתובע חויב בהוצאות. המשיבה מתנגדת לבקשה.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, וליתן רשות ערעור רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

המבקש טוען כי בנסיבות תיק זה, טעה בית המשפט קמא טעות עובדתית גדולה ומסקנותיו מנותקות מהעובדות המהותיות שהוצגו על ידי המבקש בדיון. המשיבה טוענת, כי מדובר בקביעות עובדתיות שנעשו על ידי בית המשפט קמא על בסיס הראיות שבפניו, ובית המשפט לערעורים לא יתערב בהן.

המבקש הוא שף שביום 9.12.15 זכה במכרז של המשיבה לשמש כמסעיד באירועים בחדר האוכל הצלבני בעכו העתיקה, אירועים שנקראו "משתי האבירים". ההסכם נחתם ביום 20.12.15, לאחר שני אירועים, בימים 16.12.15 ו-17.12.15 שהיו אירועי הרצה, שלא נמכרו בהם כרטיסים אלא נשלחו הזמנות על ידי המשיבה, והם נשוא המחלוקת בין הצדדים. המבקש טוען שהוא זכאי לתשלום עבור אירועים אלה.

אני דוחה את טענת המבקש לפיה יש להביא בחשבון שכתב את תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות כהדיוט שאינן בקיא ברזי המשפט ומבלי שקיבל יעוץ משפטי, ועל כן כתב תביעתו אינו מפורט ומתועד כראוי, בהנחה שהמסמכים יוצגו על ידו במעמד הדיון. זאת, הן משום שהמבקש הוא שבחר במסגרת זו של דיון, ולמרות שקודם לכן היה מיוצג על ידי עורכת דין, בחר שלא להיות מיוצג ואף לא ליהנות מיעוץ משפטי, ואין הוא יכול להלין אלא על עצמו, והן משום שבית המשפט איפשר למבקש להציג את המסמכים שרצה להציג במעמד הדיון.

אני דוחה את טענת המבקש, כי מכיוון שלא הוסכם בכתב שהאירועים שבמחלוקת לא ישולמו במלואם, הדבר מנוגד לתנאי ההסכם בין הצדדים שלפיו כל שינוי יהיה בכתב. הטענה הזו הופיעה בפני בית המשפט קמא אך ורק במילים "חברה ממשלתית, למה אני צריך לעשות אירוע בחינם? זה לא מופיע בחוזה". לא נטען שאין תוקף למה שלא הוסכם בכתב. זו טענה חדשה המופיעה רק בבקשה לרשות ערעור. על כן אין מקום לדון בה, אך למעלה מהמידה אומר שלפי סעיף 15 להסכם מובן שתוקף ההסכם וההוראות האמורות בו מכאן ואילך, ומאחר שההסכם נחתם לאחר האירועים שבמחלוקת, אין ההסכם פוגע בהסכמות קודמות, היכולות להיות בעל פה.

המבקש טען בכתב תביעתו כי בתחילת דצמבר ערך שתי ארוחות פתיחה לכמות של 610 איש והגיש חשבון אך קיבל תמורה חלקית. כפי שפורט בכתב ההגנה, ביום 16.12.15 התקיים אירוע, שהמשיבה טענה בכתב הגנתה שהיה חזרה גנרלית, שכל הספקים הציעו את מרכולתם ושירותיהם לאורחים ללא תמורה. המבקש העיד שלא הסכים לכך. בית המשפט קמא קבע כעובדה, שכל הצדדים מסכימים שאירוע זה היה חזרה גנרלית, שהערך המוסף בה עבור הספקים המשתתפים היה להציג את מרכולתם ועסקיהם לצורך יחסי ציבור. לקביעה זו יש בסיס בחומר הראיות, ובמיוחד דברי המבקש בעמ' 2 שורה 8, ודבריו במכתב מיום 26.12.15.

בית המשפט קבע עוד, שהמבקש לא הציג ראייה לטענתו שלא מדובר באירוע יחצ"ני עבור הספקים אלא באירוע מוזמן שיש לשלם עבורו. עיינתי בראיות המבקש, ואכן אין ראיה לכך שמדובר באירוע משולם ולא באירוע יחצ"ני. המבקש מסתמך על כך שהוציא לאחר זמן, ביום 27.12.15, חשבונית בגין האירוע, אך חשבונית זו אינה מוכיחה שהוסכם לשלם עבור החזרה הגנרלית, אלא שהמבקש היה סבור שמגיע לו תשלום. באין ראיה, יש להכריע לפי נטל ההוכחה, ומאחר שהמבקש היה התובע, עליו הנטל להוכיח את תביעתו, והוא לא עמד בו. על כן, בדין נקבע בפסק דין בית המשפט קמא, שהמבקש לא הוכיח את זכותו לקבלת תשלום בגין האירוע הראשון מיום 16.12.15.

אשר לאירוע השני, מיום 17.12.15, אין חולק שהמבקש היה זכאי לתשלום עבורו. הצדדים חלוקים בדבר מספר הנוכחים. המבקש טוען, כאמור במכתבו מיום 26.12.15 (לאחר שלא פירט בכתב התביעה), שסיפק 300 מנות בערב זה. המשיבה טענה בכתב הגנתה שסוכם שתשלם עבור 256 סועדים, בסך כולל של 18,000 ₪. עוד טענה בעת הדיון בפני בית המשפט קמא שלחלל יכולים להיכנס 240 אורחים, ולא יותר. טענה זו סותרת את העובדה שהסכימה לשלם עבור 256 סועדים, ושמא ההסבר הוא שלא כל הסועדים נמצאים באולם בעת ובעונה אחת. יתר על כן, מזכירת המשיבה העידה בעמ' 2 שורות 1-2, שבערב זה היו אורחים של המשיבה, שעבורם הסכימה לשלם, 256 סועדים, ועוד אורחים של המבקש שאותם הביא כדי להראות את העסק שלו. מכאן, שהיא מסכימה שניתן להסעיד במקום יותר מ-256 סועדים. מכל מקום, המבקש טען שסיפק באירוע זה 44 מנות נוספות, 300 בסך הכל.