רת"ק 57050-01-16סבטלנה גריגורנקו נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח'

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (כב' השופטת אורנה סנדלר-איתן), אשר דחה את תביעת המבקשת להשבת תשלום ששולם על ידה למשיבה, ולפיצוי בגין הטרדה, איומים ודאגות שנגרמו לה על ידי המשיבה.

2.המבקשת קיבלה בחודש מאי 2015 דרישת תשלום ממשרד עו"ד בגין חוב שנצבר לחובתה, כביכול, אצל המשיבה. לטענתה, שוחחה עם משרד עורכי הדין והסבירה שלא הייתה לה כל התקשרות עם המשיבה, אך משהובהר לה, כי במידה ולא תפרע את החוב, יינקטו נגדה אמצעים שונים (עיקול חשבון, איסור יציאה מן הארץ, הליכים משפטיים, ותשלום הוצאות שונות נוספות), הגישה תביעה נגד המשיבה בגין הטרדה ואיומים, אותה העמידה על סך 10,000 ₪. בחלוף כחודש ימים, ומאחר וביקשה לטוס לחו"ל וחששה כי לא תוכל לצאת את הארץ, שילמה המבקשת למשיבה סך של 8,972.50 ₪ (סכום נמוך מעט מן הדרישה הראשונית, זאת בהסכמת המשיבה), ולאחר חזרתה, ובאישור ביהמ"ש (מיום 28/07/16), הגישה תביעה מתוקנת (ביום 11/10/15), אשר הפעם הועמדה על סכום של 25,000 ₪ (בגין 8,972.5 ₪ - הסכום ששולם, ו-16,027.5 ₪ פיצוי והוצאות משפט).

בתביעותיה טענה המבקשת, בנוסף לטענות אחרות, כי בתה היא זו שרכשה מכשירים מאת המשיבה, ללא ידיעתה, כאשר פרטיה (פרטי המבקשת) עודכנו כ"שם הלקוח", ואילו פרטי בתה עודכנו כ"גורם המשלם", כך שלא היא זו שהתקשרה עם המשיבה ולא היא שהייתה אמורה לשלם בגין העסקה.

המשיבה הגישה כתב הגנה וכן הודעת צד ג' כנגד בתה של המבקשת. לטענתה, מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית וכי סכום התביעה מנופח ומופרז; וכי כבר בשנת 2002 התקשרה עמה המבקשת, ואילו הסכם ההתקשרות מיום 18.02.2015, נשוא תובענה זו, הינו אך העמקת ההתקשרות עמה והוא נעשה עם המבקשת או עם מי מטעמה (לכתב ההגנה צורפו הסכמי ההתקשרות הקודמים עם המבקשת). המשיבה הכחישה, כי חתימת המבקשת זויפה, ובכל מקרה טענה, כי אין בעובדה שהחתימה על גבי הסכם ההתקשרות החדש שונה מחתימתה הרגילה (השוני בחתימות הוסבר ככל הנראה בחתימה על פד אלקטרוני) כדי ללמד על כך שהמבקשת לא הסכימה לתנאי ההתקשרות. יתרה מכך, לעמדתה, המבקשת אף הודתה בפני נציגיה, כי הסכם ההתקשרות החדש נעשה בידיעתה ובהסכמתה ובאמצעות בתה. עוד טענה המשיבה, כי המבקשת והצד השלישי שינו את כתובתן מבלי ליידע אותה, כך שדרישות התשלום לא הגיעו אליהן, ובמשך זמן רב לא הייתה למשיבה יכולת לאתרן.

גם בתה של המבקשת, היא הצד השלישי להליך, הגישה כתב הגנה, ולמעשה, תמכה בטענות אמה. היא ציינה, כי בעת שהייתה בסניף של המשיבה, הוסבר לה, כי אינה יכולה לרכוש מכשירים על שמה, והוצע לה לעשות כן על שם אמה, תוך עדכון אמצעי התשלום על שמה. לעמדתה, לאחר שנתגלה לה דבר החוב (מאחר ולא ידעה שהוראת הקבע לא עודכנה), פנתה לנציגי המשיבה בבקשה לשלם אותו, אך סורבה. הבת הוסיפה, כי נציגי המשיבה סירבו לגבות ממנה את התשלום, על אף שהודתה כי העסקה בוצעה על ידה וכי היא זו שצריכה לשלם ולא אמה, בטענה, שהיא איננה הלקוחה והחוב לא שייך לה.

בדיון שהתקיים ביום 20/01/2016, שמע בית המשפט את הצדדים ועדיהם, עיין במסמכים שהוגשו בפניו, ודחה את תביעת המבקשת. בית המשפט אמנם קבע, כי בתה של המבקשת (הצד השלישי) היא זו שפנתה למשרדי המשיבה ומסרה את פרטי המבקשת כמי שעל שמה יש לרשום את עסקת הרכישה, אך דחה את גרסתה, לפיה מדובר ביוזמה של נציגת המשיבה וקבע, כי סביר יותר שהבת, הצד השלישי, התחזתה למבקשת, עת מסרה את פרטיה במעמד ביצוע העסקה. עוד קבע בית המשפט, כי טענת המשיבה לפיה לא הייתה כל טענה מצד מי מבני המשפחה, הנוגעת לאופן החיוב במהלך שנה וחצי בה בוצעו חיובים סדירים, לא נסתרה, וכי אמנם למבקשת יש טענות טובות כלפי הצד השלישי, אך לא כלפי המשיבה.

כאמור, בית המשפט דחה את תביעת המבקשת, חייב אותה בתשלום הוצאות המשיבה בסך 150 ₪, וציין כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת סעד הצהרתי, על כן לא יוכל לקבוע, כי המבקשת אינה לקוחה של המשיבה.

כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

3.במסגרת בקשת רשות הערעור, חזרה המבקשת על טענותיה כפי שהועלו בכתב התביעה והוסיפה, כי בית משפט קמא טעה באופן בו ניהל את הדיון; כי לא ניתנה לה האפשרות לחקור את נציגי המשיבה; וכי מסקנותיו מהעדויות שהושמעו בפניו, היו מוטעות.

גם המשיבה חזרה, בתגובתה לבקשת רשות הערעור, על טענותיה כפי שנטענו בכתב ההגנה, והוסיפה, כי עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, שבית המשפט הקדיש זמן רב לבחינת טענות המבקשת; כי בית המשפט פעל על פי דין בכל הנוגע לסדר שמיעת הצדדים; כי המבקשת (או מי מטעמה) לא בקשה לחקור את נציגי המשיבה; וכי מי ששילם את החשבוניות במשך כשנה וחצי, הייתה המבקשת.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובה על נספחיהן, ובתיק בית משפט קמא, מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

עיון בפסק הדין מלמד, שבית המשפט קבע, כי "סביר יותר" שהבת, היא הצד השלישי, התחזתה לאמה, המבקשת, עת מסרה את פרטיה במעמד ביצוע העסקה, וכי הדבר נעשה שלא ביוזמת המשיבה, אך אין בפסק הדין הסבר לקביעה זו; אין הסבר לכך, שביהמ"ש סבר שהמשיבה פעלה כראוי במסגרת זו; וגם אין הסבר להטלת החיובים על המבקשת, למרות שנקבע שלא היא זו שהתקשרה עם המשיבה, כמו שגם לא הוכח שנתנה הסכמתה להתקשרות זו. משנקבע, כי הבת התחזתה לאמה, היה מקום לבסס את הטענות העובדתיות של המשיבה, כי לא נתנה ידה להתחזות זו, ונדמה, כי ביהמ"ש נמנע מלדון בשאלה זו ובכל אותן מחלוקות שהיה בהן כדי לשפוך אור על טיב התנהלותה של המשיבה. כך, למשל, אין קביעה הנוגעת לאופן הזיהוי של הבת (הצד השלישי) עת הגיעה לבצע את עסקת הרכישה. המשיבה לא הציגה כל נוהל לגבי אופן זיהוי לקוח בעת ביצוע רכישה, או כיצד בוצע הזיהוי בפועל בעת ביצוע העסקה נשוא תיק זה; אין התייחסות להודיית הבת, כי היא אכן בצעה את העסקה (ללא הסכמתה של המבקשת) וכי החוב הנטען שייך לה ולא למבקשת, כמו גם לרצונה לשלם את החוב האמור. ממילא, אין התייחסות לאפשרות שהחוב ישולם על ידי הבת, ומה הביא את ביהמ"ש, כמו גם את המשיבה, לדחות הצעה זו; אין התייחסות לכך שלא הוצגה כל ראיה לאשש את טענת המשיבה, כי נעשה ניסיון מצדה לגבות את החוב עוד בטרם הועבר לטיפול משרד עו"ד, על העלויות הכרוכות בכך; אין התייחסות לכך שבעת ביצוע העסקה - פרטי הלקוח, היא המבקשת, שונו ועודכן אמצעי התשלום של שם הבת, ללא קבלת הסכמת המבקשת; וגם אין כל התייחסות לטענה, כי במשך שנה וחצי, הייתה זו הבת ששילמה את עלויות העסקה, ולא המבקשת, כטענת המשיבה.

5.למעשה, אין מחלוקת של ממש, כי מי שהגיעה לסניף המשיבה וביצעה את העסקה נשואת תובענה זו (העסקה מיום 08/10/2013, להלן: "העסקה"), היא בתה של המבקשת (הצד ג' להליך בבית משפט קמא), וכי עסקה זו בוצעה על שם המבקשת, ללא הצגת ייפוי כוח ו/או אישור מטעם המבקשת (אישור בכתב, אישור טלפוני או באמצעות פניה יזומה אליה). אין גם מחלוקת, כי העסקה בוצעה על שם המבקשת תוך עדכון אמצעי התשלום על שם הבת, אשר ממנו נגבה התשלום בגין עסקת רכישה זו במשך זמן לא מבוטל, ועל כן עולה כי, לכאורה, בוצעה התקשרות עם המבקשת ללא ידיעתה וללא הסכמתה, על אף שלמעשה הנהנית מהעסקה, ומי שגם אמורה הייתה לשלם בגינה, הינה הבת. ניתן היה לצפות, כי התקשרות שכזו עם המבקשת תיעשה, לכל הפחות, לאחר קבלת הסכמתה.