רת"ק 56012-01-16 איל מקיאג' קוסמטיקה (2013) בע"מ נ' הוארי

המשיבה תבעה את המבקשת וביקשה לחייבה לשלם לה סך 14,900 ₪. משלא התגוננה המבקשת ניתן נגדה פסק דין על פי התביעה, תוך חיובה בהוצאות בסך של 1,000 ₪.

על פסק הדין מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי. בבקשתה פורשת המבקשת את הגנתה מפני התביעה, ומוסיפה להן שלל טענות כנגד מתן פסק הדין: היא טוענת, כי כיוון שלכתב התביעה צורף מכתבה, ובו טענותיה כנגד התביעה, היה על בית המשפט קמא להידרש לטענות שבמכתב, ואם היה נדרש להן, הרי שהיה דוחה את התביעה (וכאן היא פורשת את משנתה באשר לדין החל על יחסיה עם המשיבה). נוסף על כך היא טוענת, כי נפגעה זכותה הבסיסית להתגונן מפני התביעה, כיוון שלא זומנה לדיון, והתביעה ממילא לא התבררה. לכך היא מוסיפה, כי התביעה לא הוכחה על ידי המשיבה, אף שהנטל רובץ לפתחה להוכחת תביעתה. אגב כך היא טוענת, כי פסק הדין ניתן מבלי שהמשיבה ביקשה לתיתו. לבסוף היא טוענת, כי פסק הדין איננו מנומק, וגם משום כך הוא לוקה.

לאחר שעיינתי בבקשה, כמו גם בתיק בית המשפט קמא, ושקלתי בטענותיה של המבקשת, לא מצאתי בבקשה כל ממש.

משלא התגוננה המבקשת מפני התביעה, כי אז על בית המשפט קמא היה לעשות כמצוות תקנה 10 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 המורה כך:

"נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, להזמין את בעלי הדין לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם גם אם לא הוגש כתב הגנה כאמור."

התקנה קובעת כלל, לפיו אם לא מוגש כתב הגנה, אין לזמן את בעלי הדין לדיון, כי אם ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. האפשרות הניתנת לבית המשפט לזמן בכל זאת את בעלי הדין היא בבחינת חריג לכלל, שהשימוש בו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. המבקשת לא הסבירה כיצד שגה בית המשפט קמא בהפעלת שיקול דעתו, ולא הסבירה מדוע המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים, שראוי כי בעלי הדין יזומנו לדיון אף שלא הוגש כתב הגנה.

פועל יוצא מתקנה 10 הנ"ל, לא היה על בית המשפט לברר את התביעה ולבחון אם הוכחה אם לאו. בכגון דא אין על בית המשפט לבחון את הוכחתה של התביעה. קביעתו של השופט קמא בפסק הדין, לפיה התביעה לא נסתרה, לא באה כי אם לציין, שכתב הגנה לא הוגש, ולא על מנת לומר, כי הנטל רובץ לפתחה של המשיבה להוכיח את הגנתה, שהרי כתב הגנה כלל לא הוגש.

טענה אחרת של המבקשת שאין בה כל ממש היא זו שלפיה פסק הדין ניתן בלא שבית המשפט התבקש לתיתו. עיון קל בתיק בית המשפט קמא מעלה, כי המשיבה ביקשה גם ביקשה ליתן פסק דין, בקשה שהניחה לפני בית המשפט ביום 24.12.2015. ואם הוגשה הבקשה, היה על בית המשפט קמא להיענות לה, כפי שהוא אכן עשה.

המבקשת טוענת עוד, כי פסק הדין איננו מנומק, אלא שגם בכך היא שוגה, כיוון שפסק דין בהעדר הגנה איננו צריך כל הנמקה, לבד מציון העובדה שהנתבע לא התגונן מפני התביעה, וכך עשה השופט קמא הנכבד.

גם בטענה לפיה המשיבה קיבלה למעלה מן הצריך, אין כל ממש. בתביעתה עתרה המשיבה לסכומי כסף אלה ואחרים, ומשלא הוגש כתב הגנה, לא היה על השופט קמא כי אם ליתן פסק דין על יסוד התביעה, גם אם רכיבי התביעה לא פורטו כפי שטוענת המבקשת, שהרי כך קובעת תקנה 10 הנזכרת מעלה.

סוף דבר הנני דוחה את הבקשה.

משלא נתבקשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ו, 28 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.