רת"ק 55455-05-15 פרח נ' בורנשטיין

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, אשר קיבל את תביעת המשיב לחייב את המבקשת בתשלום עבור ביצוע עבודות בטון שביצע בחצר ביתה.

בכתב התביעה נטען, כי המשיב קיבל מהמבקשת הזמנת עבודה לביצוע יציקת שכבת בטון בעובי של 10 ס"מ בחצר ביתה (הסכם הזמנת העבודה, עליו מתנוססת חתימת המבקשת צורפה כנספח לתביעה), כאשר העבודה כללה יישור השטח בחצר הבית, יציקת עמוד ברזל והעמדת מסגרת עץ כהכנה ליציקה, שהייתה אמורה להיות מוכנה בחודש יולי 2014. הוסכם, כי בגין עבודה זו תשלם המבקשת למשיב סך של 6,300 ₪. לצורך ביצוע העבודה העביר המשיב, באמצעות עובדים שהעסיק למשך יומיים, 5 טון של חול וחצץ לחצר הבית. המבקשת דרשה להיות נוכחת במועד יציקת הבטון (הבית מושכר לאחרים ע"י המבקשת), אולם, יום לפני המועד שנקבע לביצוע היציקה, ולאחר שהמשיב כבר הניח רשתות ברזל בחצר הבית ו-500 ק"ג מלט, הודיעה המבקשת, כי עקב המצב הביטחוני, (פרוץ מבצע "צוק איתן"), היא מבטלת את העבודה. לפיכך, ומאחר וחצרה של המבקשת פרוץ, פירק המשיב את רשתות הברזל שהניח, ולקח אותם ואת שקי המלט מהמקום (שקי החול והחצץ נותרו בחצר). בחלוף חודשיים, ביקשה המבקשת מהמשיב להשלים את העבודה, אלא שהפעם דרש ממנה המשיב מפרעה על חשבון העבודה. המבקשת הפקידה לחשבונו סכום של 2,000 ₪, וכאשר נשאלה מדוע הפקידה סכום כה נמוך, ביטלה המבקשת באופן מידי את ההפקדה. נוכח זאת, הודיע המשיב למבקשת, כי רק לאחר שיופקד כל הסכום שסוכם, יסיים את עבודתו. המבקשת לא הפקידה כל סכום שהוא ומשכך לא הושלמה עבודת היציקה. התביעה הועמדה על סך 8,320 ₪ (6,300 ₪ בגין ביצוע העבודה, 20 ₪ בגין ביטול הצ'ק ו-2,000 ₪ בגין עגמת נפש).

בכתב ההגנה נטען ע"י המבקשת (היא הנתבעת), בין היתר, כי מדובר בתביעה שקרית; כי היא שוחחה עם המשיב בטלפון וביקשה הערכת מחיר לצורך ביצוע עבודת היציקה בחצר ביתה, הא ותו לא; כי לא התגבשה עסקה בין הצדדים; כי יומיים לפני תחילת מבצע "צוק איתן", שוחחה בטלפון עם המשיב, שאמר לה, כי ביצוע העבודה יעלה 6,000 ₪ וכי כבר באותו מועד דאג להביא חומר לחצר הבית, חצץ וחול, והחל בביצוע העבודה, הגם שלא התבקש לעשות כן; כי היא סיכמה עם המשיב, שיחליף את העמוד שתמך בסככה ועל כך דרש 300 ₪ נוספים, זאת הגם שהניח את העמוד על האדמה ללא בסיס או קיבוע; כי הטענה לפיה הביא המשיב רשתות ברזל ומלט הינה שקרית; כי מיד לאחר הפסקת האש, היא קיבלה מהמשיב את פרטי חשבון הבנק שלו והפקידה שיק על סך 2,000 ₪; כי המשיב טען בפניה, שהסכום אינו מספיק, ועל כן באותו הרגע הודיעה לבנק על ביטול השיק; כי מאז חודש ספטמבר 2014 היא מבקשת מהמשיב לפנות את שקי החול והחצץ מחצר ביתה, אולם הוא מסרב לעשות כן. בכתב ההגנה צוין עוד, כי יש למבקשת עדים שיעידו, כי כל דברי המשיב הינם שקר וכי היא תבקש לזמנם בבימ"ש. על רקע עובדות אלה, הגישה המבקשת גם תביעה שכנגד על סך 4,000 ₪.

ביהמ"ש שמע את הצדדים והעדים מטעם המבקשת, וקיבל את תביעת המשיב (בתיק זה התקיימו בבימ"ש קמא שלושה דיונים, דיון ראשון התקיים ביום 08.01.2015 במעמד שני הצדדים, ולבקשת המבקשת הדיון נדחה להוכחות ליום 20.01.2015. המבקשת לא התייצבה לדיון זה וגם לא זימנה את עדיה, ועקב כך ניתן באותו מועד פסק דין בהיעדר התייצבות. לבקשת המבקשת בוטל פסק הדין ונקבע מועד לדיון ביום 10.05.2015, בו נשמעו הצדדים והעדים מטעם המבקשת). בפסק הדין (מיום 12.05.2015) נקבע, כי המשיב הוכיח תביעתו, בין היתר, באמצעות המסמך שצורף לכתב התביעה, בו מפורטת העבודה המבוקשת, ושעליו מתנוססת חתימת המבקשת, כאשר המשיב העיד, כי רק לאחר שקיבל את ההזמנה בכתב מהמבקשת, רכש את החומרים והחל בעבודה. כמו כן, לא הייתה מחלוקת, כי המבקשת הפקידה לחשבונו של המשיב 2,000 ₪, עובדה המחזקת את הטענה שאכן הייתה עסקה בין הצדדים. המשיב אף הציג תמונות בהן רואים שטח מיושר ונקי, שעדיין לא בוצעה בו עבודת יציקה, וכן מוט ברזל העומד במרכז החצר, כאשר העדים מטעם המבקשת (ינון סופר, דייר שגר בבית בתקופה הרלוונטית, ויצחק פביוס, גיסה של המבקשת) לא הצליחו לסתור את טענות המשיב בדבר העבודה שבוצעה על ידו בפועל בשטח ואף לא את הטענות, כי אכן הייתה התקשרות בין הצדדים לביצוע עבודת יציקת הבטון.

הואיל והעבודה לא הושלמה, בימ"ש חייב את המבקשת רק בתשלום 5,000 ₪ (במקום 6,300 ₪, שהייתה אמורה לשלם תמורת מלוא העבודה), בתוספת של 1,500 ₪ הוצאות משפט. התביעה שכנגד נדחתה.

במסגרת בקשת רשות הערעור חזרה המבקשת על טענותיה, והוסיפה, כי יש לה עד נוסף אותו היא מעוניינת לזמן; כי בניית החצר הסתיימה ע"י בעל מקצוע אחר; כי כל מטרת המשיב הינה לעשות הון עצמי על חשבונה.

ביום 22.07.2015 הוגש ע"י המבקשת מסמך נוסף בו היא חזרה, פעם נוספת, על כל טענותיה.

לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור והמסמך הנוסף, ועיינתי בתיק בית משפט קמא, לא מצאתי כי יש ממש בבקשה ודינה להידחות.