רת"ק 55139-05-15

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס) מיום 6.7.14 והחלטתו שלא לבטל פסק הדין מיום 19.5.15 .

תובענת המבקש סבה על נזקים שנגרמו לדירה שהשכיר למשיבים וחוב גז וחשמל שלא שילמו בהתאם לחוזה.

בפסק הדין חוייבו המשיבים לשלם את חשבונות הגז והחשמל אך הטענות על נזקים לדירה נדחו.

המבקש פנה לערכאה קמא שתבטל פסק הדין בטענה כי הושתת על ראיה שלא הוצגה לה (תמונות המתארות את מצב הדירה).

ערכאה קמא קבעה שהראיה הונחה בפניה והוסיפה שגם לאחר ששבה ובחנה את הענין שלפניה תוך התעלמות מהראיה הנדונה אין לשנות מתוצאת פסק הדין.

המבקש משיג על קביעות פסק הדין וההחלטה בדבר אי ביטולו.

הלכה היא כי "אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק". אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט." (ראו: רע"א 7220/13 אלראי נ' גולדמן, 10.12.13).

המקרה דנן אינו נימנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים סטיה מההלכה השוררת.

ערכאה קמא ישבה על המדוכה, לא פעם אחת כי אם פעמיים ובשתי הפעמים שמעה עדויות. ערכאה המבררת הקדישה לנושא ממיטב זמנה ובחנה אותו כדבעי.