רת"ק 54754-04-15 פנחס נ' איל

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר שבע, אשר אישר הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים, בהמלצתו.

• לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי המבקש רכש דירה בעיר באר שבע, באמצעות שירותי התיווך שנתן לו המשיב, מתווך במקצועו (הוא התובע בבימ"ש קמא); וכי על המבקש היה לשלם לו דמי תיווך. לטענת המבקש, היו "אי דיוקים" במצג שהציג בפניו המשיב, לרבות במודעה שפורסמה על ידו באתר האינטרנט "יד 2", המצדיקים לטעמו הפחתת הסכום לו הוא התחייב בהסכם (2% ממחיר הרכישה - 11,800 ₪). מנגד טען המשיב, כי הוא מילא את התחייבויותיו עפ"י ההסכם, אולם המבקש התחמק מתשלום דמי התיווך בתירוצים שונים, וכי עד למועד הגשת התביעה לא שולם לו דבר.

   

בדיון שהתקיים (ביום 16.4.2015), שמע בית המשפט את הצדדים, ובהמלצתו, הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה, המבקש ישלם למשיב את מלוא דמי התיווך בסך 11,800 ₪ והמשיב מצדו יוותר על הוצאותיו.

לאור ויכוח שהתעורר בין הצדדים במהלך הדיון, באשר לגודל הדירה במ"ר, ציין בימ"ש, כי ככל שהמבקש יסבור, כי יש לו עילת תביעה נגד המשיב בסוגיה זו, ההסכמה באשר לדמי התיווך בתיק זה, לא תחסום אותו מהגשת תביעה עתידית, בעניין גודל הדירה.

בהחלטה מיום 18.5.2015 (לאחר הגשת בקשת רשות הערעור) הורה ביהמ"ש, לבקשת המשיב, על תיקון פרוטוקול הדיון, שכן היו בו מספר טעויות סופר, בהן הוקלדה, בטעות, המילה "תובע" במקום המילה "נתבע", ולהיפך. ההחלטה על תיקון הפרוטוקול משקפת את הסכמות הצדדים, כאמור לעיל.

בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על טענותיו, והוסיף כי ביהמ"ש לא התייחס במהלך הדיון לבקשה שהוגשה על ידו לדחייה על הסף; כי המשיב פעל בניגוד לחובת ההגינות והזהירות המעוגנת בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996; וכי המשיב ניצל לרעה את אי בקיאותו של המבקש בתחום הנדל"ן.

לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור ועיינתי בתיק בית משפט קמא, לא מצאתי כי יש ממש בבקשה ודינה להידחות, גם בלא לקבל תגובת המשיב.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, היא לאפשר הליך מהיר, פשוט ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים. "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים, שלא יכלו לעמוד בהן, היה נגרם עוול. לא בכדי קבע המחוקק, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), כאשר בקביעה זו יש כדי לשקף את המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט בערכאה המבררת.

מאחר ומדובר בהליך שאמור להיות יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד שאינו שבע רצון מהחלטת בית המשפט זכות ערעור והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התבררו עובדות המקרה.