רת"ק 52965-12-14 מנופי אבי בע"מ נ' מאיר הברמן

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (כב' השופטת ארנה סנדלר-איתן), אשר קיבל את תביעת המשיב לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו, כתוצאה מתאונת דרכים עם רכבה של המבקשת (היא הנתבעת).

לטענת המבקשת, ביום 27.10.2013, נסע נהג מטעמה ברכב מסוג איסוזו, בנתיב הימני, ברח' מנחם בגין באשדוד. בעוד הרכב נוסע ישר, סטה לפתע רכב המשיב מן הנתיב האמצעי אל עבר הנתיב הימני, ופגע ברכב המבקשת בחלקו השמאלי - אחורי.

מנגד המשיב טען, כי עובר להתרחשות התאונה, הוא נסע ברכב בנתיב הימני, נעמד ב"קו ראשון" והמתין שהרמזור האדום יתחלף לירוק, כאשר כוונתו הייתה להמשיך ולנסוע ישר לכשהרמזור יתחלף. לפתע, רכב המבקשת נכנס מצד ימין, כשהוא "נדחף" מכיוון שטח המסומן בכביש כשטח הפרדה, הנמצא ליד אי תנועה מוגבה והמפריד בין הכביש לבין נתיב הפונה ימינה, ופגע ברכב המשיב בחלקו הימני קדמי (תצלום אזור התאונה צורף כנספח ב' לבר"ע).

בית המשפט שמע את הצדדים והעדים מטעמם, ובסופו של הליך, קיבל את התביעה. נקבע, כי הנזקים שנגרמו לשתי המכוניות, כפי שאלו נצפו בתמונות שצורפו לכתבי הטענות, מתיישבים עם גרסת המשיב ולא עם גרסת המבקשת; וכי עדותם של המשיב והעד מטעמו, מר סלסון (אשר נכח עמו ברכב בעת קרות התאונה, והעיד, כי רכב המשיב עמד בנתיב הימני כאשר לא הייתה כל כוונה לפנות ימינה), הינה עדיפה על עדות נהג המבקשת. מאחר והמבקשת לא חלקה באופן ממשי על הנזק הנטען, פסק בימ"ש לטובת המשיב את מלוא סכום התביעה.

בבקשת רשות הערעור חזרה המבקשת על טענותיה, והוסיפה כי גרסתו של המשיב אינה מתיישבת עם זירת התאונה, שכן רכב המבקשת הינו גדול ורחב, ובכדי "להידחף" לשטח ההפרדה, חייב היה לעלות על אי התנועה אשר מימין לשטח ההפרדה, בו מוצבים שני תמרורים - דבר אשר היה בהכרח גורם נזק בצידו הימני של הרכב או בחזיתו (כאמור, הנזק היחידי שנגרם לרכב המבקשת הינו בצד השמאלי האחורי); כי נזקו של רכב המשיב אינו מתיישב עם גרסתו, שכן מדובר בנזק נקודתי בצד הימני הקדמי, כאשר היינו מצפים לנזק במקומות נוספים ובהיקף גדול יותר, אילו גרסת המשיב הייתה נכונה; וכי נזקו הנטען של המשיב, בנוגע להתייקרות פוליסת הביטוח בסך 3,300 ₪, לא הוכח.

בתגובה (מיום 29.1.2015) טען המשיב, כי המקרה שבפנינו אינו נופל בגדר החריגים אשר הוכרו בהלכה הפסוקה, ככאלה המצדיקים מתן רשות ערעור; כי פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים שאין להתערב בהם; וכי הטענה בדבר אי הוכחת הנזק נטענה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור ולפיכך יש לדחותה.