רת"ק 5255-01-15 חסקיה נ' רחמים

לפניי בקשת המבקש ליתן לו אורכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית משפט לתביעות קטנות (כב' הרשמת הובר היימן) , מיום 7.12.14, לפיו חוייב המבקש לשלם למשיב סך של 14,621 ₪, בנוסף להוצאות בסך 1,000 ₪, וזאת במסגרת תביעה שהגיש המשיב, בגין ליקויים בעבודות צבע שהזמין מהמבקש. לבקשת האורכה צירף המבקש אף את בקשת רשות הערעור גופה.

לאחר עיון בבקשה למתן ארכה, ובבקשה למתן רשות ערעור, החלטתי להיעתר לבקשה למתן ארכה , ואולם לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת ללא צורך בתגובה, כפי שיפורט להלן.

הנדרש לנדון

1.ביום 4.1.15 הגיש המבקש בקשתו הראשונה למתן אורכה להגשת בקשת רשות ערעור, ובהחלטתי שניתנה בו ביום דחיתי את הבקשה מאחר ומצאתי כי זו אינה מציגה כל טעם לאיחור.

2.עתה, הגיש המבקש בקשה חוזרת למתן ארכה, ובה הוסיף ופירט טעמו לאיחור בהגשת הבקשה. לטענתו פסק הדין נמסר לידיו ביום 14.12.14, וכי ביום 29.12.14, הוא היום האחרון להגשת הבר"ע, ניגש למזכירות בית המשפט על מנת להגיש את הבקשה אלא שאז התברר לו כי עליו לשלם אגרה בגין פתיחת ההליך במזכירות, מכיוון שלא היה בידו אותה עת לשלם האגרה לא יכול היה להגיש את הבר"ע בו ביום.

כיון שכך הגיש בקשה למתן אורכה להגשת הבר"ע.

דיון

3.תחילה, נציין כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית משפט לתביעות קטנות, הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין, כפי שנקבע בתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976. לצורך מתן ארכה להגשת בר"ע, נדרש "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה, זאת על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בבקשתו הראשונה לא נתן המבקש כל טעם לאיחורו ומתוך שכך היא נדחתה.

כאמור, המבקש הגיש בקשה חוזרת והפעם נימק בקשתו בכך שלא ידע כי עליו לשלם אגרה בגין הגשת בקשתו ולפיכך התעכבה הגשת הבקשה. ספק רב האם יש בטענה זו משום טעם מיוחד המצדיק מתן אורכה להגשת בקשת רשות ערעור ואולם לפנים משורת הדין אעתר לבקשת האורכה.