רת"ק 52511-09-14 ביטון נ' זגורי

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת נסרין עדוי) מיום 4.7.14, לפיו קיבל בית המשפט את תביעת המשיב לתשלום נזקים שנגרמו לדירתו עקב נזילה מביתה של המבקשת. כמו כן הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

בית המשפט לתביעות קטנות שמע את עדויות הצדדים והמומחה מטעם המשיב, ואין בפסק דינו טעות עובדתית או משפטית בולטת המצריכה התערבות. יש רק שאלה אחת המצריכה התייחסות, והיא שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות, שלא עמדה כלל בפני בית המשפט קמא, משום שהמבקשת לא עוררה שאלה זו. ספק אם יש מקום להעלות טענת חוסר סמכות עניינית לראשונה בהליכי הערעור (ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) נ' חאג' אחמד סמיר, פ"ד נ(5) 820; ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295; ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669). אף על פי כן, מכיוון שדין הטענה להידחות, אעסוק בטענה זו.

טענת המבקשת לחוסר סמכות עניינית מבוססת על כך שלפי סעיף 72 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1970, למפקח על בתים משותפים סמכות ייחודית לדון בתביעות לפי סעיף 58 לחוק המקרקעין, העוסק בכך שבעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף. לשיטת המבקשת, מקור הנזקים הוא צינור הביוב המשותף, וסעיף 58 חולש גם על נזקים הקשורים כתוצאה מנזילות מצינור הביוב.

אני דוחה את הטענה שתביעה בגין נזקים שנגרמו עקב צינור הביוב המשותף היא תביעה לפי סעיף 58 לחוק המקרקעין. סעיף 58 לחוק המקרקעין עוסק בהוצאות להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף. אילו ביקש המשיב לחייב את המבקשת לשלם לו את ההוצאות שהוציא לתיקון צינור ביוב משותף, היתה זו תביעה לפי סעיף 58 לחוק המקרקעין. תביעה בשל הנזקים שנגרמו, אינה תביעה לתשלום הוצאות החזקת הרכוש המשותף. אפשר שהיה על המשיב להפנות תביעתו כלפי כלל דיירי הבית, כפי שטענה המבקשת בפני בית המשפט קמא, אבל הסמכות העניינית להחליט בשאלה זו נתונה לבית המשפט ולא למפקח.

ואולם, גם הבסיס העובדתי לטענת המבקשת אינו יכול לעמוד. טענתה מבוססת על כך שמקור הנזילה מדירת המבקשת הוא בצינור הביוב המשותף. בית המשפט שמע ראיות וקבע שזה אינו מקור הנזילות. על כך בדיוק העיד המומחה מר אופיר עובד, בעמ' 4 שורה 25 לפרוטוקול, שהנזילה אינה מצינור הביוב המשותף. זאת, משום שהמבקשת ניתקה עצמה מצינור הביוב ומאז ממשיך צינור הביוב המשותף לתפקד, ללא נזילות. מכאן, שהצינור המשותף אינו המקור לנזילות. בית המשפט קמא אימץ בפסק דינו את קביעות המומחה. אם צינור הביוב המשותף אינו מקור הנזילה, הרי שהתביעה אינה לנזקים עקב הרכוש המשותף. למפקח לא היתה סמכות לדון בנזקים שנגרמו ממקור שאינו רכוש משותף.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ממילא אין צורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע. מכיוון שהמשיב לא נדרש לתגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: