רת"ק 50851-05-16 טרבס נ' נגר

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כבוד הרשם הבכיר נ' נחשון) שקיבל את תביעת המשיב והורה למבקש להשיב לו סכום של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן חייב את המבקש בהוצאות משפט של המשיב.

עניינה של התביעה שהגיש המשיב לבית המשפט קמא בטענה של המשיב לפיה המבקש פדה שלא כדין שיק לבטחון שנתן לידיו. זאת לאחר שבתו של המשיב שכרה מהמבקש דירה ועזבה את הדירה ביום 30.5.13, לטענתה – בהסכמת המבקש. המבקש פדה את ההמחאה כשנה וחצי לאחר שעזבה את הדירה. לטענתו עשה כן משום שעזבה את הדירה לפני תום התקופה החוזית. בית המשפט קמא קיבל את התביעה כשהוא קובע שהוכח כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יסתיים החוזה ביום 30.5.13.

עיקר טענתו של המבקש היא כי שגה בית המשפט קמא את קבע שיש לתת אמון בעדות בתו של המשיב לפיה סוכם עם המבקש כי תעזוב את הדירה ביום 30.5.13. בטענה מעין זו אין כדי להוות בסיס של ממש לערעור, לנוכח הכלל המבוסס היטב לפיו בית המשפט שלערעור לא יתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה המבררת. מעבר לנדרש אעיר כי בית המשפט קמא תמך יתדותיו לא רק בעדותה של בת המשיב אלא גם בראיות נוספות העולות בקנה אחד עמה, מחזקות את גרסתה ומחלישות את גרסת המבקש. ממילא לא נמצאה כל עילה להתערבות בקביעותיו או בפסק-דינו של בית המשפט קמא.

המבקש טען, בין היתר, שבית המשפט קמא לא איפשר לו לחקור את העדה. גם בטענה זו אין כדי להושיע את המבקש. בית המשפט לתביעות קטנות קובע "את סדר הבאת ראיות וטענות הצדדים בדרך שנראית לו" (תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976). בכלל זה רשאי בית המשפט לתביעות קטנות להחליט כי הצדדים לא יחקרו זה את זה, וכי מלאכת החקירה תיוותר בידי בית המשפט עצמו, ודומה כי כך נוהגים מרבית בתי המשפט לתביעות קטנות. ממילא לא נפל כל פגם בכך שבית המשפט קמא מצא לנכון לחקור את העדים בעצמו, ולא איפשר להם לחקור זה את זה.

לנוכח האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה למתן רשות ערעור. מאחר ולא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים, ותחזיר את הערבון למפקיד (בכפוף לכך שלא הוטל עיקול על הסכום).

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.