רת"ק 50535-05-14 עיני ואח' נ' מתתיהו

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, על פסק דין, מיום 29.4.2014, של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו) בת"ק 29655-04-13.

לטענת המבקשים, ביום 20.5.14, ניגש המבקש מס' 1 לבית המשפט המחוזי להגשת בקשת הרשות לערער, אלא שלא ידע כי עליו לשלם אגרה, ולכן לא הכין את סכום הכסף הנדרש לתשלום האגרה. משכך, פנתה המשיבה 2 לסניף הדואר לשלם שם את האגרה, אלא שמפאת התור הארוך באותו היום לא עלה בידה לשלם את האגרה באותו היום ועל כן לא הוגשה בקשת רשות הערעור במועד.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשים לא הראו כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה, ולא התייחסו כלל לסיכויי ההליך, אשר סיכוייו קלושים.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי היטב בחומר שהובא בפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, המבחן של "טעם מיוחד" נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה. לפיכך נקבע, כי טעות או אי ידיעת הדין, אין בהן כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד (בש"א 8794/09 בלום נ' א.פ (באר-שבע) סחר תעשייה ושיווק בע"מ, 15.11.09; בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רשל"צ נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209). לפיכך, טעות (שבדין), לעניין הצורך בתשלום אגרה, איננה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד, או הצדקה לאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 187/02 רפאל טהלר נ' אריה וייס, 28.1.2002), בענייננו, לא הציגו המבקשים טעם "חיצוני" לאיחור בהגשת ההליך וטענתם העיקרית הינה כי "לא ידעו" כי עליהם לשלם אגרה וכי לא הספיקו לפתוח את ההליך בשל התור הארוך בדואר. טעמים אלה, אינם מהווים "טעם מיוחד" להגשת ההליך באיחור, וגם אם לא הספיקו המבקשים לפתוח את ההליך באותו היום בשל ההמתנה בסניף הדואר, לא ברור מדוע בחרו הם להמתין ולהגיש את הבקשה להארכת מועד רק ביום 27.5.14.

במקרה שלפנינו, הגם שלכאורה אינטרס המשיב לסופיות ההליכים לא נפגע באופן ממשי, נוכח הגשת הודעת ערעור על ההחלטה (בש"א 5925/01 יחזקאל נסימי נ' הודיה מושב עובדים והתיישבות שיתופית בע"מ, 12.8.2001), אין בשיקול זה לעצמו, כדי להכיר בטעות המבקשים בדין, כטעם מיוחד, שכן בנסיבות העניין, יש ליתן משקל, לסיכויים הלכאוריים הקלושים של ההליך המטים את הכף לעבר דחיית הבקשה, שהרי "... ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעלי הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו" (בש"א 5636/06 נפתלי שר נ' שלומי גפן , 23.8.2006). יודגש, כי המבקשים לא התייחסו כלל לשאלת סיכויי ההליך, התייחסות שהייתה נדרשת בשים לאופיו של ההליך (בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות) ולכך שפסק הדין של בית המשפט קמא, אשר חייב את המבקשים לשלם למשיב פיצוי בסך 9,050 ₪, מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.