רת"ק 49895-09-16 זיו-אור נ' סטי ואח'

כללי

1.מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מירית פורר) מיום 4.8.2016, לפיו התקבלה תביעה כספית של המבקשת בסך של 6,764 ₪, באופן חלקי (להלן – פסק-הדין). בית-משפט קמא מצא לייחס למבקשת אשם תורם בשיעור של 33.3% לקרות התאונה וקבע כי שיעור הנזק שהוכח הִנו בסכום של 750 ₪ בלבד. לפיכך ובהתאם לחלוקת האחריות בין המשיבים, נפסק לתובעת פיצוי בסך של 500 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

רקע עובדתי ודיוני

2.בבית-משפט לתביעות קטנות התבררה תביעת המבקשת בגין נזקי רכוש בסך של 6,764 ₪. לטענתה, בשל תאונת דרכים בה היו מעורבים המשיב 1 (רוכב קטנוע), אשר מבוטח על-ידי המשיבה 2, ומשיבה 3 (נהגת מכונית), אשר מבוטחת על-ידי משיבה 4, הועפו הקטנוע ורוכבו בעוצמה רבה על רכב המבקשת, אשר חנה בצד הכביש כשחלקו על המדרכה (להלן – התאונה). בגין התאונה, נגרמו לרכב נזקים, על-פי חוות-דעת שמאי, בסך 5,164 ₪ שצורפה לכתב-התביעה ושכר טרחת השמאי בסך 600 ₪. כמו כן, טענה המבקשת לפיצוי בגין אובדן זמן, טרחה ועוגמת נפש בסך 3,000 ₪.

3.לאחר שבחן את הראיות שהוצגו לפניו, ובכלל זה עיין בתמונות ובשרטוטים, התרשם מהעדויות שהובאו ושקל את טענות הצדדים, קבע בית-משפט קמא כי לצדדים אחריות משותפת לנזקים שנגרמו לרכב המבקשת בשל התאונה. בית-המשפט ניתח בהרחבה את נסיבות התרחשות התאונה ולענייננו מצא על-פי הראיות שהובאו לפניו, כי רכב המבקשת שנפגע מהתאונה, חנה בחניה אסורה במדרכה מסומנת באדום לבן. בית המשפט סבר כי אלמלא חנה רכב המבקשת בניגוד לדין, הרי שהרכב לא היה ניזוק. בנסיבות אלה מצא לייחס למבקשת תרומה לקרות התאונה וקבע כי בנסיבות העניין וכפי שהוכח לפניו, יש לחלק את האחריות בין הצדדים בחלקים שווים. כפועל יוצא, ייחס למבקשת אשם תורם בשיעור שנקבע. לעניין הנזק קבע בית-המשפט קמא כי המבקשת הוכיחה את נזקיה באופן חלקי, בין היתר משלא הציגה קבלות בדבר תיקון הרכב, ולאחר שהתברר מהראיות שכתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכב נזקים במוקד אחורי, בלבד. בנסיבות אלה, קבע בית-משפט קמא את גובה הנזק שנגרם לרכב המבקשת, בשים לב חוות-דעת השמאי, והעמיד את שיעורו על סך 750 ₪.

4.בבקשה שלפניי מלינה המבקשת על קביעות בית-משפט קמא. לטענתה לא היה מקום לייחס לה אשם תורם. עוד נטען, כי בית-משפט קמא שגה בשעה שקבע שלא הוכחו הנזקים שנגרמו לרכב בחלקו הקדמי, נוסף לפגיעה בחלקו האחורי ובשעה שנתן משקל לכך שרכב המבקשת טרם תוקן.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בחנתי את פסק-הדין ונימוקי בית-משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה.

6.כידוע, בשל טיבו של ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות, לא בנקל תתקבלנה בקשות למתן רשות ערעור על פסק-דינו. לעניין זה נקבע כי "...העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו" (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר (3.4.2008) שאוזכר פעמים רבות; ראו: רת"ק (י-ם) 41785-12-11 דרויש נ' זיני (27.2.12); רת"ק (חי') 17411-04-12 זיו נ' א.מ. יורופ חלפים בע"מ (7.5.2012); לעניין טיבו של ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות כמשפיע על ההליך הערעורי ראו גם: רע"א 5773/05 גולטורס נופש ותיירות נ' לו (24.7.2005) פִסקה ה(1); רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שרותי רכב בע"מ נ' דהן (30.5.2011) פִסקה 8; רע"א 5710/11 לסרי נ' אוטו שי ראשון לציון בע"מ (10.5.2012) פִסקה 3; והשוו רע"א 5287/11 לוי נ' זייפרט (27.7.2011)). התערבות מעין זו שמורה בעיקרו של דבר למקרים בהם נראה כי נפלה טעות ברורה על-פני הפסק, מצב דברים שלא התקיים בענייננו.

7.עיון בפסק-הדין מעלה, כי בית-משפט קמא הוציא תחת ידו פסק-דין בהיר, מנומק וממצה, המנתח כראוי את ההיבטים העובדתיים של העניין שהובא לפניו ואת השלכותיהם המשפטיות. קביעותיו של בית-המשפט לעניין אשם תורם שמצא לייחס למבקשת, בנסיבות העניין, כמו גם לכך שלא עלה בידי המבקשת להוכיח במידה הדרושה את גרסתה לעניין הנזקים שנגרמו לרכב בחלקו הקדמי, מקובלות עליי. בית-המשפט ביסס את הכרעתו על התשתית העובדתית שהייתה מונחת לפניו, לרבות תמונות של הרכב ויתר הראיות שהוצגו במהלך הדיון ועל בסיס התרשמותו מעדויות הצדדים, קבע כי יש לייחס למבקשת תרומה מסוימת לנזקים שנגרמו לרכב, נוכח חניית הרכב במקום שאינו מותר לחנייה וסברתו כי אלמלא חנה הרכב במקום אסור, הרכב לא היה ניזוק. בנסיבות אלה, לאחר שבחן את הנזקים הנטענים לרכב מצא בית-משפט קמא לקבל על יסוד הראיות שהובאו רק חלק מטענות המבקשת. בקביעותיו אלה של בית-משפט קמא לא נפל כל פגם ולא נמצא טעם להתערב בהן ובמסקנותיו על-פיהן.

8.הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב כלל בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. עיקרון זה מבוסס על ההנחה, שהערכאה הדיונית היא ששמעה את העדויות והתרשמה מהן באופן בלתי אמצעי ועל ניסיונם של שופטי הערכאה המבררת בהערכת מהימנות העדים. מכאן נקבע, כי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות תעשה, אפוא, רק במקרים חריגים, שענייננו אינו נמנה עליהם. הדברים נכונים במיוחד, מכוח קל וחומר, נוכח המדיניות המצמצמת הנקוטה בקשר להתערבות בפסקי דין הניתנים על-ידי בית-משפט לתביעות קטנות (בר"ע (י-ם) 375/08 לעיל; רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו (24.7.2005); רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ נ' דהן (30.5.2011); רע"א 5710/11 לסרי נ' אוטו שי ראשון לציון בע"מ (10.5.2012)). התערבות בפסקי-הדין של בית-המשפט לתביעות קטנות שמורה בעיקרה למקרים בהם נראה כי נפלה טעות ברורה על-פני הפסק. בענייננו, פסק-הדין ניתן על-יסוד התרשמות בית-המשפט מהראיות שהונחו לפניו ולא התגלתה טעות מהותית על-פני הפסק מהמסקנות שהסיק בית-המשפט מהן. כעולה מחומר הראיות, לא היה בהן די כדי לבסס את תביעת המבקשת במידה הדרושה, במלואה, ובדין התקבלה תביעתה באופן חלקי.