רת"ק 48993-01-16 קינר ואח' נ' מיכאלוב

בפני בקשת רשות ערעור על פס' דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה (כבוד השופט יעקב גולדברג) מיום 11.1.16 בת"ק 9478-06-15.

המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה לפיצוי בגין נזקי פח שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 15.1.15. לא היתה מחלוקת באשר לאחריותה של המבקשת ולעובדה כי לרכבה של המשיבה נגרם נזק גמור. המחלוקת היתה בשאלת שווי הרכב, כאשר המבקשים טענו כי שווי הרכב הינו 17,362 ₪ בלבד, מאחר ובעברו היה בבעלות חברת השכרה . המשיבה הכחישה את טענת המבקשים.

בפסק הדין חייב בימ"ש קמא את המבקשים לשלם למשיבה את הסכום של 8,284 ₪ (בנוסף לסכום של 16,462 ₪ בו הודתה המבקשת ואשר בגינו גם שלחה למשיבה שיק עובר לדיון). בימ"ש קמא קבע כי המבקשים לא הוכיחו את הטענה כי רכב המשיבה היה בעברו בבעלות חברת השכרה.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק הדין וטענו כי בפסק הדין קיימת טעות משפטית ועובדתית בולטת המצריכה התערבות ולאור העובדה שמדובר בשאלה שמתעוררת באופן קבוע בבתי משפט לתביעות קטנות וראוי להכריע בה.

המבקשים טענו כי בימ"ש קמא טעה כאשר פסל מלשמש ראיה רשומה מוסדית – פלט ממערכת סליקה של חברות הביטוח אשר הוגש על ידי המבקשים כהוכחה שהרכב היה בעברו בבעלות חברת השכרה , ועל כן ערכו פחות מהערך שהוצג בחוות דעת השמאי מטעם המשיבה. לחילופין טענו כי בימ"ש קמא טעה כאשר לא נעתר לבקשת המבקשים ליתן צו לקבלת פרטי הבעלים הקודמים של הרכב ממשרד הרישוי.

בנוסף, השיגו המבקשים על סכומים נוספים שנפסקו לטובת המשיבה.

דין הבקשה להידחות.

ההלכה היא כי רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק" (רע"א 7220/13 אלראי נ. גודמן (10.12.13).

המבקשים בפני לא הצביעו על כך שעניינם נימנה עם אותם מקרים חריגים. אמנם נטען בבקשה כי מדובר בטעות עובדתית ומשפטית בולטת – אך לא מצאתי בסיס לטענה זו וגם הטענה לפיה מדובר בשאלה המתעוררת באופן קבוע בבתי משפט לתביעות קטנות נטענה באופן סתמי ולא הובאו אסמכתאות המצביעות על מחלוקת בשאלה זו.