רת"ק 4812-05-16 פרץ נ' שמעון ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון בת"ק 22483-09-15 (מיום 7.4.2016) מפי כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה 

החלטה

1. המבקש תבע את המשיבים בגין נזקים אשר נגרמו לקיר ביתו ולווילון המותקן עליו בשל נזילה ממרפסת ביתם של המשיבים, המתגוררים בדירה מעל דירתו. המבקש טען כי על המשיבים לשאת בנזק אשר נגרם לו בשל הנזילה, כאשר המשיבים טענו מנגד כי מדובר בנזק שנגרם עוד קודם למועד רכישת הדירה על ידם ולכן אינו באחריותם.

2.בית המשפט קמא דחה את התביעה לאחר שהתרשם כי מדובר בנזק שנגרם מנזילה שהייתה והסתיימה, עוד קודם לכך שהמשיבים רכשו את הדירה. לכן קבע בית המשפט, כי יש לייחס את החבות בגין הנזק שנגרם מן הנזילה, במעשה או במחדל, לבעליהם הקודמים של הדירה, ולא למשיבים.

3.כנגד פסק דינו של בית המשפט קמא הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

לטענת המבקש בית המשפט דחה את תביעתו: "בשל העובדה כי לא ברורה לו זהות הדיירים הקודמים", כאשר ניתן היה להורות על צירוף נתבעים נוספים, או שהנתבעים - המשיבים כאן, יכלו להגיש הודעת צד ג'. עוד טען המבקש, כי קביעתו של בית המשפט שהמשיבים אינם אחראים לנזילה, הינה שגויה.

4.לאחר עיון בבקשה, בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, בפסק הדין ובכל המסמכים אשר צורפו לתיק בית המשפט מצאתי כי דינה של הבקשה להידחות. כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובת המשיבים, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד –1984 ומבלי שמצאתי כי יש צורך בקיום דיון במעמד הצדדים.

5. תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלול הרגיל, וזאת במטרה להנגיש לאזרח הפשוט את הליכי המשפט וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ (פ"ד מח(3) 177 (1994); רע"א 5711/08 פרטוק נ' טורג'מן, (17.3.2009)) רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07)].

מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות ויינתן אך במשורה ובמקרים חריגים (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). עוד נפסק כי יש ליתן משקל משמעותי להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין [רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח [פורסם בנבו] (20.05.2015)].

6.במקרה דנא, לא מצאתי כל עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט שמע את הצדדים והוא מבוסס על עדויות הצדדים, הראיות שהובאו בפניו, ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מהן. לאחר כל אלו בית המשפט מצא, כי המדובר בנזילה שהייתה והסתיימה עוד בטרם רכשו המשיבים את הדירה, ועל כן אין מקום להטיל עליהם לשאת בנזקיו של המבקש.

בית המשפט סמך את קביעתו על עדותם של המשיבים בפניו, בה נתן אמון, תוך שציין כי אף מעדות המבקש עצמו עולה שמדובר בנזילה אשר ארעה עוד בטרם היו המשיבים בעלי הדירה.

בעניין זה נזכיר מושכלות ראשונים כי ההלכה הידועה שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים שבעובדה אשר נקבעו על ידי בית המשפט דלמטה [וראו: רע"א 2366/13 דוד פור חביבולה נ' המוסד לביטוח לאומי (14.07.2013)].

7.באשר לטענות המבקש הנוגעות לצדדים הראויים בתובענה, הרי המבקש הוא שבחר לתבוע את המשיבים ולא היה כל מניעה שיתבע או יצרף נתבעים חדשים, שהרי דרכו של המבקש פתוחה לתבוע את כל מי אשר לטענתו גרם לו נזק. על כן אין כל מקום בעניין זה לטרונייתו כלפי בית המשפט.

כך אף אין ממש בטענה כי המשיבים היו יכולים לשלוח הודעת צד ג' לדיירים הקודמים, שכן אם לדידם של המשיבים אין כל עילת תביעה כלפיהם והם לא חבים בפיצוי כלפי המבקש, לא היה כל מקום שהם ישלחו הודעת צד ג'.

8.נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

מאחר ולא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.

העירבון על פירותיו יושב למבקש.