רת"ק 47021-09-14 חברה קדישא גחש"א ת"א יפו והמחוז בע"מ נ' קריחלי ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס) לפיו התקבלה תביעת המשיבים כנגד המבקשת וזו חויבה להחזיר למשיבים סכום של 3,307 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 800 ש"ח.

המשיבים ביקשו להביא את אבי המשפחה המנוח לקבורה באדמה. המבקשת טענה כי המדובר בקבורה חריגה הכרוכה בתשלום וגבתה מהם 17,000 ₪ עבור רכישת חלקה חריגה למנוח וסך של 10,863 ₪ עבור רכישת חלקה סמוכה בעבור המשיבה 1 תבדל"א.

המשיבים טענו כי הסכום ששילמו עבור חלקת הקבר למנוח היה גבוה ובלתי מידתי.

המשיבה טענה מצידה כי הסכום שגבתה הולם.

בפסק הדין נתקבלה התביעה בחלקה. נקבע כי המבקשת אומנם רשאית הייתה לגבות עבור חלקת הקבר החריגה תשלום נוסף מעבר לדמי הקבורה המשולמים לה על ידי המל"ל, אלא ששיעור הגביה והמחיר שהיתה רשאית לגבות לא נקבע בחקיקה ראשית ולא בהסכם שבין הנתבעת לבין המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת לכן "בשים לב לטיב ואופי השירות ולנוכח היות הנתבעת גוף הפועל במשפט הפרטי והציבורי כאחד יש מקום לקבוע כי הנתבעת אינה רשאית לגבות כל מחיר אלא רשאית לגבות מחיר סביר ומידתי, בהתאם לקריטריונים מוגדרים ברורים ואחידים. כזאת לא עשתה הנתבעת בעניינינו. הנתבעת לא ביארה מדוע הסך של 17,000 ₪ נחשב סביר וראוי בגין רכישת חלקת קבר חריגה, בנוסף לדמי הקבורה המשולמים לה בגין קבורת המנוח על ידי המוסד לביטוח . הנתבעת לא הציגה קריטריונים ברורים ואחידים לקביעת סכום זה . בדיון מיום 16.1.14 טען נציג הנתבעת מר שמחה רנד כך:

"הבאתי הצעה של שר הדתות הקודם שלא הבשילה שהמחיר של קבר רגיל יהיה פי 2, ה- 17,000 ₪ שגבינו הוא פחות מזה. לכן אי אפשר להגיד שאין מידתיות. מלבד זאת כולנו שווים, עם כל הצער אנחנו צריכים את החלטת המשפחה לפני הקבורה, נכון שזה ברגע קשה, אבל רצו קבורה אחד ליש השני בצורה מסודרת זה המחיר. לא נכון להטיל את פסק דין דאוד במקרה הזה. רוב האזרחים לא בוחרים בהצעה זו."

אכן, יש להצר על כך שהמחוקק לא קבע עד עצם היום הזה תעריפים מקסימאליים אותם רשאיות חברות הקבורה לגבות עבור חלקה חריגה של נפטר. מצב פרוץ זה, בו נגבים מחירים לא אחידים, ולכאורה גבוהים מהמקובל איננו ראוי, והגיעה העת להסדיר סוגיה זו בחקיקה. יש במצב דברים זה, כדי להביא לניצול משפחות נפטרים בשעה הקשה של מות יקיריהם, להסכים למחירים שאינם סבירים ואינם מידתיים. מצב זה היה נמנע על ידי פיקוח והגבלה של סכומי הכסף הנגבים ממשפחות הנפטרים, בגין קבורה בבית עלמין בשטחים מוגדרים, כלשון תקנה 3(א)(2) לתקנות.

בעניינינו, אני סבורה, כי הסכום החוזי (סך של 17,000 ₪) עבור רכישת חלקת קבר חריגה למנוח, איננו סביר ואיננו מידתי ובהיותו כזה, הוא מנוגד לתקנת הציבור, כמשמעותו של מונח זה בסעיף 30 לחוק החוזים. לא בלי לבטים, קבעתי את שקבעתי שהרי שני אינטרסים מנוגדים עומדים על המדוכה: האחד, אינטרס מדינת ישראל, והנתבעת, לעודד קבורה רוויה, ללא תשלום, בשל מצוקת הקרקע הקיימת באזור המרכז. השני, לשמור על כבוד הנפטר ולמנוע ניצול משפחת נפטרים מלהסכים לגביית מחירים גבוהים מהמקובל, בשעה הקשה של מות יקיריהם.

לטעמי, יש לקבוע, בהעדר קריטריונים ברורים ואחידים אחרים, מטעם הנתבעת, כי תשלום סך של 17,000 ₪ בגין רכישת חלקת קבר חריגה, איננו סביר ואיננו מידתי. ניתן לדעתי, לפי שעה, להיעזר בתעריף המקסימאלי שנקבע על פי סעיף 14א לחוק שירותי הדת, בתוספת הראשונה לחוק, ולקבוע כי המחיר המקסימאלי עבור רכישת חלקת קבר חריגה, יהיה בהתאם לו. במועד פטירת המנוח, בשנת 2012, מחיר חלקת קבר חיים בתל אביב, עמד על סך של 13,693 ₪ (ראה ילקוט פרסומים, 6378, מיום 15.2.12, שתחולתו מיום 1.1.12)."