רת"ק 4651-05-15

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' השופטת דנה אמיר) מיום 19.4.15 ולפיו התקבלה תביעת המבקש באופן חלקי כך שהמשיב חויב לשלם לו סך של 7,000 ₪ בגין ליקויי בניה שהתגלו בביתו.

מצאתי לדון בבר'ע כבערעור ולקבלו.

ערכאה קמא דחתה את הסבריו של המבקש באשר לאי הכללת הליקוי שהתגלה באמבטיה במסגרת התביעה הראשונה וקבעה כי "הסברו לפיו ליקויי האמבטיה לא נכלל בדו"ח פלס הראשון עליו נסמכה התביעה בת.א. 40270-03-11, כנימוק לכך שלא תבע בגין ליקוי זה בת.א. 40270-03-11 איננו ממין העניין ובוודאי אינו מקים זכות להגיש תביעה נפרדת."

המבקש הבהיר בפני ערכאה קמא כי הליקוי באמבטיה בגינו הוגשה תביעה לבית משפט קמא התגלה במלוא חומרתו רק לאחר הגשת התובענה הראשונה. לטענתו, רטיבות שהתגלתה קודם לכן תוקנה (כך לטענת המשיבה) ומשכך לא היה צורך להכליל ליקוי זה בתביעה הראשונה.

עוד טען כי פניות קודמות מטעמו למשיבה לא הביאו לתיקון הליקוי באמבטיה לאחר שזה התגלה במלוא חומרתו.

וכן כי ניתן ללמוד מחוות הדעת שצורפה לתיק קמא כי הליקויים המוזכרים בה אינם מוזכרים בחוות הדעת שצורפה לתביעה הראשונה.

עיון בתיק קמא מעלה כי טענות אלו של המבקש לא נסתרו. הליקוי באמבטיה כפי שמפורט בחוות הדעת השנייה אינו מפורט בחוות הדעת הראשונה. כבר מטעם זה ניתן לראות כי המבקש לא יכול היה לתבוע בתביעה הראשונה בגין ליקויים שלא הופיעו בחוות הדעת.

זאת ועוד בעקבות פנייתו הראשונה למשיבה ביצעה האחרונה תיקון. בעת הגשת התביעה הראשונה יצא המבקש, ובצדק, מנקודת הנחה כי הליקוי תוקן ואין צורך עוד לתבוע בגינו. רק לאחר מכן, כאשר התגלה הליקוי במלוא חומרתו, ומשהמשיבה לא תיקנה את הליקוי שהתגלה באמבטיה, נאלץ המבקש להגיש תביעה חדשה.

יש לדון אפוא בטענה ולא להציב לפניה מכשול בדמות מעשה בית דין.