רת"ק 45621-12-15 ירמולינסקי נ' וייסמן

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת (כב' השופט העמית י' שדמי) בת"ק 33867-05-15

המשיבה, בת 79, רכשה מאת המבקש ציוד למחשב, המאפשר צפיה בערוצי טלוויזיה. בתביעה שהגישה נגד המבקש תיארה המשיבה, כי הובטח לי כי תקלוט ערוצי טלוויזיה ברוסית, ובהם ערוץ 9, אלא שלאחר ההתקנה היא מצאה, כי אין היא קולטת את הערוץ. מכאן באה תביעתה, ובה היא מבקשת לבטל את העסקה.

המבקש טען, בתורו, כי אין הוא כי אם ספק של ציוד מחשב, ומעולם לא הבטיח למשיבה כי תקלוט ערוץ זה או אחר.

בית המשפט קמא ביכר את עמדת המשיבה על פני זו של המבקש וקבע, כי הובטח למשיבה כי תקלוט ערוצי טלוויזיה כפי שטענה. לכן קיבל את תביעתה והורה על ביטול העסקה והשבה הדדית (של הכספים, מחד, ושל הציוד, מאידך).

מכאן בקשת הרשות לערער, ובה שב המבקש על הטענות שפרש בפני בית המשפט קמא, כשהוא מפנה להוראות שונות בחוק הגנת הצרכן.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק בית המשפט קמא, ושקלתי בטענותיו של המבקש בבקשתו שלפניי, לא מצאתי ליתן רשות לערער. תחילה אציין, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שבעובדה שיצאו מלפני הערכאה המבררת, לא כל שכן כאשר הממצאים נסמכים על התרשמות בלתי אמצעית של השופט מן העדים, ובוודאי כאשר עניין לנו בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, שם ההתערבות ניתנת עוד יותר בצמצום. על רקע הדברים הללו לא מצאתי כל הצדקה להתערבותי בממצא העובדתי המרכזי אותו קבע השופט קמא, לפיו הובטח למשיבה כי תוכל לקלוט ערוצים אלה ואחרים, ובפועל היא לא קלטה. פועל יוצא מממצא זה, יש לראות את המבקש כמי שהפר את חוזה ההתקשרות עם המשיבה, ומכאן זכותה לבטל את החוזה, וכך היא עשתה.

במאמר מוסגר אציין, כי הוראות חוק הגנת הצרכן אליהן מפנה המבקש אינן ממין העניין, כיוון שבמקרה שלפנינו נקבע כי הופר החוזה, וכיוון שכך חלים על ההתקשרות דיני החוזים הכלליים, ובתוכם חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, הנותן בידי הצד הנפגע זכות לבטל את החוזה במקרה של הפרה, ומורה על השבה לאחר הביטול. בית המשפט קמא פסק בגדרו של חוק זה, ובכך הוא לא טעה.

הואיל וכך הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ו, 29 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.