רת"ק 45139-08-16 גולן ואח' נ' אלאלוף ואח'

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (בת"ק 31858-12-14) מפי כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד מיום 7.7.2016

1. המבקשים השכירו למשיבים דירה באשדוד בתחילה לשנה אחת, כאשר תקופת השכירות הוארכה בשנה נוספת ולאחר מכן לשבועיים נוספים (בסך הכל שכרו המשיבים מן המבקשים את הדירה מיום 31.7.12 – 15.8.14).

   בחלוף מספר חודשים מתום תקופת השכירות בדירה, הגישו המבקשים תביעה בבית משפט לתביעות קטנות באשדוד נגד המשיבים. לתביעה היו מספר אדנים ובכלל זה חובות שהותירו המשיבים של תשלומי חשמל ומים בדירה, ריבית פיגורים והצמדה בגין אותם חובות אשר המבקשים שילמו במקום המשיבים; סך נוסף של 1,300 ₪ בגין הפסד ימי עבודה של המבקשים; סך של 2,500 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה למבקשים, לטענתם בשל הותרת המושכר במצב האמור, והחזר אגרת בית משפט; כאשר בסך הכל העמידו המבקשים את תביעתם על סך של 7,726 ₪.

2. המשיבים בכתב הגנתם, דחו את טענות המבקשים, ואף הגישו תביעה שכנגד אותה העמידו על סך של 10,398 ₪.

   המשיבים שללו את חבותם לתשלום אותם חשבונות בגינן נתבעו על ידי המבקשים, תוך שציינו כי בסיום השכירות הוסכם בין הצדדים שכל החובות והתשלומים הוסדרו. לדידם של המשיבים, לא רק שדין התביעה נגדם להידחות אלא שהמבקשים הם שצריכים לפצותם בגין מספר ראשי נזק: העובדה שלא היה מרחב מוגן בדירה והם נאלצו בתקופת מבצע "צוק איתן" להתגורר במקום אחר (עבור כך תבעו סך של 5,800 ₪); פיצוי בגין כך שהמזגן בדירה היה מקולקל ולא תוקן (סך של 3,500 ₪); בגין העובדה שהייתה תקלה במערכת החשמל בדירה בגלל ארון חשמל שהיה בו קצר, ועל כן לטענתם, הם נעדרו שבוע מהדירה, נאלצו לזרוק את תכולת המקרר ונגרמו להם נזקים נוספים (בסך כולל של כ- 5,698 ₪). עוד נטען בכתב התביעה שכנגד, כי המבקשים ניהלו עם המשיבים משא ומתן בחוסר תום לב והעלו את שכר הדירה במעמד חתימת החוזה, למרות שקודם לכן סוכם מחיר נמוך יותר, ואף בגין כך עתרו המשיבים לפיצוי בסך של 3,700 ₪.

3. בית המשפט קמא מצא לנכון לקבל את טענות כל צד באופן חלקי – (קיבל את תביעת המבקשים בחלקה), ודחה את התביעה שכנגד בחלקה, כך שבקיזוז חיובי הצדדים זה כלפי זה, חויבו המשיבים לשלם למבקשים סך של 668 ₪.

   4. באשר לתביעת המבקשים מצא בית המשפט, כי אכן המשיבים הותירו אחריהם חוב לחברת החשמל בסך 3,618 ₪, אשר שולם על ידי המבקשים, ועל כן על המשיבים לשאת בתשלום זה. עם זאת, לא ראה בית המשפט לנכון לחייב את המשיבים בריבית פיגורים או לקבל את טענות המבקשים בדבר זכותם לפיצוי בגין הפסד יום עבודה או עוגמת נפש, בהעדר אסמכתאות לכך. מכאן ועל דרך האומדנא, העריך בית המשפט את הטרדה בגין הטיפול בחשבון החשמל שהמבקשים נאלצו לשלם במקום המשיבים, ככזו המצדיקה פיצוי בסך כולל של 300 ₪. בסופו של דבר מצא בית המשפט, כי המבקשים הוכיחו את זכאותם לתשלום סך של 3,918₪.

   5. מכאן פנה בית המשפט לבחון את טענות המשיבים בתביעה שכנגד. בית המשפט ציין, כי באשר למסמך שהוצג הנוגע לסיום השכירות ותשלום החשבונות השונים, הרי במסמך שהוצג על ידי המבקשים נכתב כי שכר הדירה לא יכלול תשלומי חשמל, מים וארנונה - ומסמך זה נראה אותנטי. לא כך לגבי העותק של אותו מסמך שהוצג על ידי המשיבים, בו קיים שינוי, כך ששם נכתב לכאורה ששולם שכר דירה מלא (תוך הוספת האות מ), משמע שמלוא התשלומים שולמו. בית המשפט ציין, כי מסמך זה שהגיש המשיב ובו הוספה האות מ' אינו אותנטי, ונראה שאכן נוסח ההסכם שונה לאחר חתימתו, על ידי הוספת האות "מ". עוד צוין, כי המשיב לא המציא את המסמך המקורי ואף עדותו הייתה בעייתית בעניין זה.

   על כן דחה בית המשפט את טענת המשיבים שהיה ויתור מצד המבקשים על תשלום חשבונות החשמל והארנונה. בית המשפט אף מצא לדחות את טענת המשיבים, כי המבקשים ניהלו איתם משא ומתן שלא בתום לב, וכך אף את טענותיהם ביחס להעדרו של מרחב מוגן; ובגין עירוב במערכות החשמל שהובילו לחיובי יתר.

   עם זאת, מצא בית המשפט לנכון לקבל את טענת המשיבים בנוגע לתקלה במזגן אשר לא תוקנה בתוך זמן סביר, ועל כן קבע, על דרך האומדנא, כי המשיבים זכאים להפחית מדמי השכירות סכום גלובלי של 2,000 ₪ לכל תקופת השכירות, בגין הליקוי האמור.

   בית המשפט קיבל אף את טענת המשיבים שנאלצו לעזוב את המושכר בחג הפסח בשנת 2014, בשל תקלה בחשמל. שכן המבקשים לא הכחישו שהיה קצר בחשמל שהביא לניתוק החשמל במושכר וכי המשיבים נאלצו לעזוב את המושכר. נקבע, כי היה מקום שהמבקשים לא ישתהו בתיקון התקלה, ועל כן המשיבים זכאים לפיצוי כולל ברכיב זה בסך של 1,250 ₪.

   6. נוכח האמור נקבע, כי יש מקום להפחית מחיוב המשיבים כלפי המבקשים סך כולל של 3,250₪ ולאחר הקיזוז האמור, על המשיבים לשלם למבקשים סך של 668 ₪ בלבד (3,918-3,250). בית המשפט ציין עוד, כי אין באמור כדי להפחית מחובתם של המשיבים לשלם בנוסף את חיוב המים והארנונה בגין תקופה מוקדמת יותר בה שהו במושכר, ככל שקיים חיוב כזה, והגם שלא ניתן במסגרת הליך של תביעה קטנה, להורות להם לעשות כן.

   7. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוענים המבקשים, כי יש מקום להתערב בפסק הדין, שהינו שגוי ובלתי צודק. נטען, כי המשיבים שהשכירו את הדירה הפרו את ההסכם שהם חתומים עליו, לא שילמו חובות חשמל, מים וארנונה שהצטברו לסכומים גבוהים, ולמרות האמור, התקבלה חלק מהתביעה שכנגד ונפסק לטובתם פיצוי. לטענת המבקשים לא היה כל מקום לעשות כן, משהוכח חוסר אמינות מוחלט של המשיבים.

   המבקשים טוענים עוד, כי לא היה מקום לפסוק למשיבים פיצוי בגין אי שימוש במזגן, שכן לא הייתה כל תקלה במזגן והמבקשים אף הביאו תצהיר מהדייר החדש בדירה המעיד על תקינות המזגן (תצהיר אשר בסופו של דבר לא הוגש בשל היותו של הדייר בחו"ל). עוד נטען, כי המשיבים יכלו לנקוט בפעולות לתיקון המזגן בעצמם על פי ההסכם; כי תקלת החשמל בחג הפסח בגינה המשיבים יצאו מן המושכר, טופלה במהירות האפשרית וזרם החשמל חודש במהרה; וכי לא היה מקום להעניק למשיבים פיצוי בגין כך ששהו במשך כל חג הפסח בבית הוריהם, שכן הדבר נעשה מתוך בחירה, ולא בשל התקלה שתוקנה זה מכבר.