רת"ק 43110-04-16 המתכת מ. פלזנשטיין בע"מ נ' ישראילוב

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן) שניתן ביום 29.3.16 בת"ק 19229-12-14 ולפיו התקבלה תביעת המשיב נגד המבקשת בחלקה.

מדובר בתביעה קטנה על סך 15,000 ₪ שהוגשה על ידי המשיב נגד המבקשת, שהינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק מתכות, כולל נירוסטה. המשיב היה לקוח המבקשת ובתובענה שהגיש לבימ"ש קמא ביקש לפצותו בגין נזק שנגרם לו כדבריו בגין שימוש בחומר שקנה מן המבקשת לצורך מעקה בטיחות בחצר ביתו. לטענתו המעקה החליד והוא נאלץ להחליפו, זאת עקב שימוש בחומר שאינו מתאים. המבקשת טענה כי החלודה נגרמה למעקה עקב כך שבעל המקצוע ששכר המשיב להתקין את המעקה התרשל בעבודתו ועשה שימוש בחומר חומצתי שאסור שיבוא במגע עם החומר שרכש המשיב.

בימ"ש קמא קבע כי ניתן לראות מהתמונות שהוגשו סימני חלודה בעיקר בקרבת אזורי הריתוך, אך גם על גבי יתר חלקי המעקה. נקבע שאין מחלוקת שלמשיב נגרם נזק ולכן ראוי להעביר את נטל הראיה לכתפי המבקשת, זאת שעה שסימני החלודה הופיעו לא רק באזורי הריתוך כי אם גם ביתר חלקי המעקה. לכן נקבע כי הדבר מדבר בעד עצמו ויותר סביר שהנזק נגרם עקב שימוש בחומר שאינו מתאים לשימוש על מעקה שכזה ולא כתוצאה מעבודה רשלנית. בימ"ש קמא ציין כי המבקשת נמנעה מלהביא לעדות את מר שי הלל, יועץ מטעם המבקשת אשר המשיב טען שהמליץ לו לרכוש את החומר הנ"ל. המבקשת טענה שבשום מקרה היא לא מייעצת ללקוח על קניית חומר כזה או אחר ולאור העובדה שנמנעה מלהביא את היועץ לעדות נקבע כי הדבר נזקף לחובתה. נקבע כי אין לצפות מתובע המגיש תביעה קטנה לבצע בדיקה של חומר כימי וכי התובע (המשיב) עמד בעודף מאזן הסתברות לצורך הוכחת תביעתו כאשר צירף את המסמך ממכון הטכניון שתמך בטענותיו. נמצא כי דין התביעה להתקבל אך המשיב זכאי לפיצוי רק עבור נזקיו הישירים הכוללים את עלות החומר ששילם עליו אצל המבקשת וכן הצורך בפינוי המעקה והדק בעלות של 5,950 ₪, בתוספת הוצאות משפט הכוללות את חווה"ד שהגיש בסך 1,050 ₪.

המבקשת טוענת כי היה על בימ"ש קמא להעביר את התובענה לתובענה בסדר דין מהיר. כן נטען כי טעה בימ"ש קמא כאשר לא אפשר לצדדים לחקור את בעלי הדין ולחקור את המשיב כדי להוכיח שהמשיב כלל לא התייעץ עם המבקשת לגבי סוג החומר שרכש אלא רק ביקש לרכוש אותו בטענה כי הוא "מבין מה הוא קונה". נטען כי הואיל ובימ"ש קמא הגיע למסקנה כי אינו יכול להכריע בין חוות דעת המומחים, טעה כאשר לא מינה מומחה מטעמו ולא הסביר לצדדים את זכותם לבקש למנות מומחה מטעם ביהמ"ש שיכריע בסוגיה אך למרות זאת קבע בפסק הדין שהצדדים לא ביקשו זאת, כאשר הם אינם בקיאים ברזי המשפט ולא היו מודעים לזכות זו. עוד נטען כי טעה בימ"ש קמא כאשר העביר את נטל ההוכחה לכתפי המבקשת וכי טעה כאשר פסק לטובתו של המשיב בהסתמך על מסמך ממכון הטכניון כאשר באותו מסמך נקבע כי לא ניתן להגיע למסקנות סופיות ללא בדיקה של הרכב כימי. נטען כי טעה בימ"ש קמא כאשר קבע שאין מחלוקת שלמשיב נגרם נזק, שעה שהנזק לעולם שנוי במחלוקת והמשיב לא הוכיח שהנזק נגרם מהחומר נשוא העניין או לא הוכיח שהמעקה לא בא במגע עם חומר חומצתי בעקבות עבודה רשלנית של בעל מקצוע מטעמו שגרם לנזק ללא קשר למבקשת. נטען כי שגה בימ"ש קמא כאשר חייב את המבקשת בהחלפת הדק כאשר החלפה זו לא נדרשת בפועל, אם בכלל, ולא ברור כיצד חושבה עלות החלפת הדק ומדוע יש להחליף ישן בחדש ולא לתקן. נטען כי כל בקשות המבקשת לחקור את המומחה ואת המשיב נדחו אך אין לזה זכר בפרוטוקול בימ"ש קמא.

המבקשת טוענת עוד כי מאחר והמומחים לא התייצבו לדיון ולא נחקרו לא ניתן היה ליתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק וכי התיק נסב סביב מחלוקת מומחים שאינה מצויה בידיעתו של ביהמ"ש והוא אינו יכול להכריע בה בנסיבות אלה. באשר לקביעתו של בימ"ש קמא כי חל הכלל הדבר מדבר בעדו נטען כי שגה בימ"ש קמא מאחר שהמשיב לא עמד בתנאים להעברת הנטל לכתפי המבקשת ואף לא בתנאי הראשון בדבר אי הידיעה לנסיבות קרות הנזק שכן לטענתו החומר אינו תואם את השימוש בתנאי האוויר הפתוח. נטען כי חווה"ד מטעם המשיב אינה מהווה חוות דעת אלא מכתב התייחסות אם בכלל ולכן לא ניתן לקבוע כי המשיב עמד בנטל להוכחת טענתו שהינה מתחום המומחיות. נטען כי גם מסמך המעבדה מטעם הטכניון וגם חוו"ד רסקין מטעם המשיב נסמכו על עובדות שאינן נכונות ושאף לא נטענו בכתב התביעה, למשל, מר רסקין מסיק כי המעקה יוצר ונבנה על ידי המבקשת, דבר שאינו נכון ולעובדה זו יש השלכה על מסקנותיו. נטען כי לו הייתה ניתנת למבקשת הזכות לחקור את מומחה המשיב היה האחרון בוודאי חוזר בו מקביעותיו. כן נטען כי לא ברור כיצד העדיף בימ"ש קמא את מסקנות אחד המומחים על פני האחר ללא שמיעת המומחים. נטען כי במסגרת פסק הדין לא ניתנה התייחסות או הסבר לעניין מיקומי החלודה על מעקה הבטיחות ובימ"ש קמא לא דן בשאלה האם החומר שסופק אכן הוא זה שגרם לנזק ולא רשלנות בעל מקצוע מטעם המשיב שהביא במגע את החומר עם חומר חומצי וביצע ריתוכים לא תקניים שגרמו לחלודה באזורי הריתוך.

המבקשת טוענת כי הגם שהתביעה הוגשה בבימ"ש לתביעות קטנות, עדיין הנטל להוציא מחברו מוטל על המשיב ובנטל זה לא עמד המשיב. נטען כי לא הוכח שהמבקשת ייעצה למשיב איזה סוג חומר לרכוש ממנה וכי המשיב לא הביא די ראיות להוכחת תביעתו. נטען כי לא הובאו עדים מטעמו של המשיב לצורך הוכחת התביעה, כגון בעל המקצוע ששכר להתקנת המעקה באמצעותו ניתן היה לבחון כיצד התקין את המעקה וכיצד עשה שימוש בחומר. נטען כי בימ"ש קמא פסק לחובתה של המבקשת שלא הביאה את היועץ מר הלל שי לעדות, אך טענת המשיב כי מר הלל שי יעץ לו הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים ולכן לא ניתן היה להביאו לעדות. כן נטען כי אותו עד אינו אלא איש מכירות ואינו יועץ.

המשיב טוען כי המבקשת הינה חברה גדולה שהתרשלה ומכרה לו מוצר נחות ולקוי. נטען כי אין מקום ליתן רשות ערעור שכן פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על קביעות עובדתיות בהתאם לחומר הראיות. לעניין נטל הבאת הראיה טוען המשיב כי הגם שבימ"ש קמא כתב זאת, בהמשך פסק הדין הוא ממשיך וסוקר את הראיות וקובע כי המשיב עמד בעודף מאזן הסתברות לצורך הוכחת תביעתו. נטען כי צדק בימ"ש קמא כאשר קבע שאין לצפות מהמשיב לבצע בדיקה כימית של החומר על מנת להוכיח את תביעתו. נטען כי די לתובע להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברות וצדק בימ"ש קמא כשקבע כי עמד בעודף מאזן, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהליך של תביעה קטנה. המשיב טוען כי בפני בימ"ש קמא עמדו מספר חוות דעת וביהמ"ש העדיף את אלה של התובע על פני זו של המבקשת. נטען כי המשיב נעזר במומחים בעלי שם מהטכניון בעלות כספית לא מבוטלת וכפועל יוצא מכך קיבל בימ"ש קמא את עמדתו ודחה את עמדת המבקשת. נטען כי המבקשת נמנעה מלהביא לעדות את המומחה מטעמה ואף נמנעה מלהביא לעדות את בנו של מנהל המבקשת שבא לביקור בבית המשיב לבדוק את הפגמים ומסר למשיב חומר של ממיס חלודה, שלא עזר. כן נטען כי המבקשת נמנעה מלהביא לעדות את איש המכירות שייעץ ומכר למשיב את המוצרים ונמנעה מלחקור את המשיב ובניגוד לטענתה לא דרשה זאת כלל.

המשיב טוען כי מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש אינו דבר מחויב בדין, כי מינוי מומחה עולה כסף ובמרבית המקרים עלות שכרו תעלה על התביעה הקטנה שהוגשה מלכתחילה. נטען כי בימ"ש לתביעות קטנות גילה גמישות ולאור הגשת סיכומים מטעם המבקשת נתן גם למשיב אפשרות לסכם ולאחר מכן זכות תשובה למבקשת ואין לה על מה להלין. נטען כי מהותו של ההליך בבימ"ש לתביעות קטנות הינו הליך מהיר וזול ולא פורמאלי ולכן גם נקבע כי ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו קשור בדיני הראיות וסדרי הדין הרגילים.

בתגובה לתשובה טוענת המבקשת כי המשיב ביכר שלא להתייחס לכל הטענות שנטענו ופורטו בהרחבה על ידי המבקשת. כן טוענת המבקשת כי התיק נסב סביב מחלוקת מקצועית שאינה מצויה בידיעתו של ביהמ"ש ולכן ברור הצורך בחוות דעת בתיק זה. נטען כי מאחר שסלע המחלוקת העיקרי בתיק דרוש הכרעה של מומחה מתחום המתכות ומאחר שחוות דעת כזו לא נמצאה בפני בימ"ש קמא ולא נחקרו עדים לרבות המומחים מטעם הצדדים, לא נהיר כיצד הגיע בימ"ש קמא למסקנה שהמשיב הרים את הנטל הדרוש ואף הוכיח את תביעתו לפי מאזן ההסתברויות. המבקשת חוזרת על טענותיה כפי שנטענו בבקשה למתן רשות ערעור וטוענת כי בימ"ש קמא לא אפשר לצדדים לנהל התיק כסדרו ולזמן עדים ולחקור אותם על דוכן העדים.