א' נ' מ'

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברמלה מיום 17.12.15 (כב' השופט ז. ימיני), אשר חייב את המבקש לשלם למשיב פיצויים בגין תגרה שפרצה בין השניים, בסך 8,360 ₪.

2.רקע והחלטת בימ"ש קמא –

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה ע"ס 18,920 ₪. בכתב התביעה טען המשיב כי הוא נהג משאית ואילו המבקש נהג ברכב פרטי. המשיב נאלץ לעצור עם המשאית באמצע ככר בגלל עיכוב בדרך, באופן שחסם את כניסת המבקש עם רכבו לככר. המבקש יצא מרכבו, הגיע למשאית, וכאשר המשיב פתח את הדלת על מנת לשאול את המבקש מה רצונו, תקף אותו המבקש וחבט בפניו באגרוף באופן שנגרמו לו הנזקים כמפורט בכתב התביעה.

המבקש הגיש כתב הגנה במסגרתו כפר לחלוטין בטענות המשיב. לטענתו, בעת שהככר היתה חסומה כאמור, ירד המשיב מהמשאית, הגיע למכוניתו, תקף אותו ופצע אותו באצבעו. ככל שגם המשיב נפצע בפניו, הרי שהדבר ארע כתוצאה מהגנה עצמית של המבקש מפני המשיב שתקף אותו.

מטעם המשיב (התובע) העידו הוא עצמו ונהג שהיה עד למקרה ועמד בזמן האירוע מאחורי מכונית המבקש. מטעם המבקש (הנתבע) העידו הוא ואמו. כל אחד מהצדדים חזר על גירסתו, וכך העד מטעמו. העדויות לא נסתרו.

בית משפט קמא קבע כי למשיב אשם תורם של חמישים אחוז. לפיכך, כאמור, חוייב המבקש בתשלום מחצית סכום התביעה שלא נסתרה. עוד נקבע כי הנתבע הנוסף, בעל הרכב, אינו אחראי לפגיעה במשיב, ע"כ התביעה נגדו נדחתה. הנתבע הנוסף אינו צד לבקשה בפני.

3.תמצית טענות המבקש –

בימ"ש קמא שגה בפסק דינו. מדובר באירוע בו דווקא המשיב הוא שפגע במבקש, ואילו המבקש התגונן. בנסיבות אלו אין הצדקה לחייבו בתשלום פיצוי כלשהו למשיב.

4.תמצית טענות המשיב –

בימ"ש קמא צדק בפסק הדין, ואין להתערב בו.