רת"ק 39363-04-14 דאו נ' ג'רייס

על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות באילת בת"ק 10254-10-13 מיום 6.4.2014

מפי כב' השופט ליאור ברינגר

הרקע וטענות הצדדים

1.המשיב חתם עבור המבקש כערב להלוואה שלקח (להלן: "ההלוואה"). המבקש לא עמד בהתחייבויותיו בהתאם להסכם ההלוואה ועל כן בשנת 1989 פתח הנושה בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיב בהיותו ערב להלוואה.

ביני וביני בשנת 2000 הוכרז המבקש כפושט רגל כאשר הנושה אשר ממנו נטל את ההלוואה היה בין הנושים אשר הגישו תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל. בחלוף יותר מעשור - ביום 25.7.2012, הופטר המבקש מכלל חובותיו.

2.הנושה המשיך לדרוש מן המשיב, כערב, שישלם לו את החזר ההלוואה אשר נותר ובסופו של דבר בשנת 2013 שילם המשיב לנושה סכום של 15,000 ₪.

לאחר שהמשיב שילם לנושה את הכספים האמורים מכוח חבותו כערב, הוא הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בה דרש כי המבקש יחזיר לו את הכספים (סך של 15,000 ₪) שהוא נדרש לשלם לנושה, כערב להלוואה אותה נטל המבקש.

יאמר כבר עתה, כי הצדדים לא כפרו בקיומה של ההלוואה ובכך שהמשיב היה ערב לחובו של המבקש בהלוואה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקר לטענת המבקש, כי הוא פטור מן החוב לאחר שהופטר מכלל חובותיו במסגרת הליך של פשיטת רגל וכי אף תביעת החוב של הנושה נדחתה. עוד נטען כי מדובר בערבות ישנה ומכאן שתביעתו של המשיב להשבה כנגד המבקש התיישנה.

3.בית המשפט קמא קיבל את התביעה ואת טענותיו של המשיב לעניין חובתו של המבקש להשיב לו כערב את החוב ששילם לנושה מכוח כתב הערבות. בית המשפט קמא אף דחה את טענת ההתיישנות בציינו כי מרוץ ההתיישנות החל רק לאחר שהמשיב שילם את החוב לנושה (היינו לפני כשנה) ומכאן שתביעתו לא התיישנה. לפיכך, בית המשפט חייב את המבקש לשלם למשיב את סכום החוב בסך של 15,400 ₪ וכן 3,000 ₪ הוצאות.

על פסק דין זה מונחת בקשת רשות הערעור שבפני.

4. המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי שגה בית המשפט קמא בכך שחייב את המבקש בתשלום החוב למשיב, שכן המבקש הוכרז כפושט רגל ולאחר מכן הופטר מחובותיו. החוב בגינו תבע המשיב את המבקש הינו חוב ממנו המבקש הופטר במסגרת הליכי פשיטת רגל ולכן מדובר בחוב אשר חסומה הדרך לתבוע את השבתו מן המבקש, משעה שהוא הופטר לגביו.

עוד נטען כי תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה נדחתה על ידי המנהל המיוחד עוד בשנת 2003 ולא הוגש ערעור על כך ומשמעות הדבר הינה שהנושה לא יכול לדרוש את החוב מהמבקשת. על כן כאשר המדובר בתביעת השבה של המשיב - הערב - ביחס לתשלום ששולם על ידו לנושה, הרי המשיב, לאחר ששילם את החוב, נכנס בנעליו של הנושה. מכאן שחלים על המשיב הסייגים שחלים על הנושה ובכלל זה העובדה שתביעת החוב שלו לא אושרה כלל במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בנוסף, טען המבקש להתיישנות תביעתו של המשיב שכן החוב נוצר עוד בשנת 1989, הליך פשיטת הרגל נפתח בשנת 2000, והמשיב לא הגיש כל תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל, אלא הגיש את תביעתו רק בשנת 2013.

עוד נטען כי פסק דינו של בית המשפט קמא מתעלם מהרציונל המונח ביסוד דיני חדלות הפירעון לפיו אין לאפשר כי חוב שכבר נדון והוכרע לגבי החייב יוכל לעמוד שנית לפתחו בהליכים אחרים.