רת"ק 39006-09-16 זעאתרה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת (כב' השופט העמית יובל שדמי) מיום 14.8.16 אשר ניתן במסגרת ת"ק 4704-03-16.

המבקש הגיש תביעתו כנגד המשיבה, לחייבה בתשלום פיצוי בגין נזק אשר נגרם לטענתו לביתו בשל עיגון עמוד חשמל אל הבית בלא שניתנה רשות המבקש ובני משפחתו וכן בשל סבל אשר נגרם לו ולבני משפחתו בגין הפסקות חשמל מרובות בחודש ינואר 2016. בכתב תשובה אשר הגיש לכתב ההגנה וכן בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, ביקש להוסיף גם עתירה לחיוב המשיבה בתשלום מעין "דמי שכירות" עבור עיגון העמוד אל ביתו וטען כי העמוד עוגן אל ביתו רק בשנת 1999.

המשיבה טענה כי עיגון עמוד החשמל לאדמה נעשה בשנת 1962 ובשנת 1969 הועתק אל הבית. בהמשך, בשנת 1989, הועתק אל הקומה השניה בבית, ככל הנראה בשל בניה אשר בוצעה במבנה. המשיבה טענה כי דין התביעה להידחות בשל התיישנות ושיהוי מצד המבקש, באופן המקפח את המשיבה ביכולתה להתגונן מפני טענות המבקש. כמו כן טענה כי עיגון העמוד אל הבית נעשה בהסכמת בעלי הבית ואין זו דרכה של המשיבה להתגנב ולחבר עמודי חשמל אל מבנים מבלי שהתקבלה הסכמת הבעלים. בעניין הפסקות החשמל טענה המשיבה כי מדובר בתקלות שהן חלק אינטגרלי מתפעול רשת החשמל ונגרמו בשל שלל סיבות, פגעי מזג אויר, גופים זרים כגון ציפורים וכיוב'. הפסקות החשמל המדוברות אירעו בשלהי חודש ינואר 2016, בשיאו של החורף, ואין למשיבה יכולת למנוע באופן מוחלט תקלות. מעבר לכך, לא הוכחו נזקים כלשהם כתוצאה מכך.

בית המשפט קמא הורה על דחיית התביעה וציין כי במכתב המבקש אשר נשלח אל המשיבה בשנת 2004 לא הועלתה כל טענה כי העוגן הותקן שלא בהסכמה, אלא נטען לנזקים בלבד. מכאן, הסיק בית המשפט כי ניתנה הסכמת המבקש או בני ביתו להעתקת העוגן אל המבנה. מעבר לכך, קבע בית המשפט קמא כי טענות הנתבעת להתיישנות, השתק ומניעות דינן להתקבל. אשר לחלק התביעה הנוגע להפסקות החשמל, קבע בית המשפט קמא כי המבקש לא הוכיח שהמשיבה התרשלה ואף לא הוכח כי נגרם למבקש ולמשפחתו סבל שהוא מעבר למה למקובל במקרים שכאלה באוכלוסיה הכללית.

לאחר שעיינתי בראיות אשר הוגשו ובפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא אשר הוקלט ותומלל ובחנתי את הבקשה, לא מצאתי להיעתר לה.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור תימנע מהתערבות בממצאים שבעובדה אשר נקבעו בפני הערכאה המבררת, קל וחומר כאשר עסקינן בממצאים הנסמכים על התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט קמא. כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, ההתערבות היא מצומצמת עוד יותר.

טענות המבקש בתביעתו לא הוכחו. המבקש לא הוכיח כי נגרמו לביתו נזקים כלשהם וטענתו המרכזית, לפיה עמוד החשמל חובר לביתו רק בשנת 1999 נסתרת לא רק על ידי נציג המשיבה אשר טען כאמור כי עוד בשנת 1989 הועתק עיגון העמוד אל הקומה השניה של הבית לאחר בנייתה, אלא גם בדבריו של המבקש עצמו בפני בית המשפט קמא. בניגוד לטענתו בכתובים ובפני בית המשפט, כי בשנת 1969 כלל לא היה בית וכי הבית נבנה רק בשנת 1988, הודה המבקש בהמשך דבריו, כי הקומה השניה היא זו שנבנתה בשנת 1988 והדברים מתיישבים יפה עם טענות המשיבה המבוססות על עיון בתוכניות ובמסמכים המצויים במשרדיה. לכך יש להוסיף כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח התרשלות כלשהי מצד המשיבה בכל הנוגע להפסקות החשמל אשר אירעו בביתו. גם טענתו כי יש לחייב את המשיבה ב"דמי שכירות" בגין עיגון עמוד החשמל אל ביתו, אינה מבוססת על דבר, מה גם שטענת המשיבה בדבר הסכמת המבקש או בני ביתו לעיגון העמוד לבית, מתיישבת יפה עם פרק הזמן הניכר אשר חלף מאז בוצע העיגון ועד למועד בו טוען המבקש את טענותיו ואף עם מכתבו של המבקש משנת 2004 אשר בו כלל לא נטען כי עיגון העמוד נעשה בלא הסכמה. מעבר לכל האמור, התביעה הוגשה באיחור ניכר בשים לב למועד עיגון העמוד כך שטענת המשיבה להתיישנות היא במקומה.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בפסיקת בית המשפט קמא ולפיכך, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

מעבר לצורך, אעיר כי ככל שהמבקש חפץ בשינוי המצב הקיים, רשאי הוא, כמובן, לפעול בדרכים העומדות לו על פי חוק.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.