רת"ק 35416-10-15 הולנדר ואח' נ' טויטו

הרקע וטענות הצדדים 

1. המבקש 1 (להלן: "המבקש") הזמין באמצעות חברה שבבעלותו את שירותי ההדרכה של המשיב אשר הינו מדריך טיולים במקצועו. המבקש סירב לשלם למשיב אודות שני מועדי הדרכה – האחד בטיול חד יומי, והאחד במסגרת טיול בין יומיים, לאחר שהתעורר ביניהם ויכוח באשר לאופן בו ביצע את תפקידו באותם טיולים.

המשיב תבע את שכרו בבית המשפט לתביעות קטנות וטען כי מילא את כל חובותיו על פי ההסכם ואף מעבר לכך.

המבקש מנגד טען להיעדר יריבות עם המשיב מאחר וההתקשרות נעשתה אל מול החברה – המבקשת. לגופו של עניין נטען, שהמשיב הפר את ההסכם ולא קיים את התחייבויותיו ובין היתר גרם לפרובוקציות, נהג בצורה שאינה הולמת, התערטל בציבור ואף לא דאג להשכמת קבוצה המטיילים אותם הדריך וריכוזה על פי ההסכם. על כן, בהתאם להסכם עליו לשלם למבקשים פיצוי מוסכם ובקיזוז הפיצוי משכרו של המשיב, לא רק שלא מגיע למשיב כל תשלום אלא המשיב נותר חייב למבקשים.

2. בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיב לתשלום שכרו, תוך שחייב הן את החברה – המבקשת, והן את המבקש בתשלום למשיב.

ראשית הכריע בית המשפט בטענת היעדר היריבות שטען המבקש. בית המשפט קבע, כי היות שהמבקש הינו הבעלים היחיד של המבקשת ובשל העובדה כי למבקש אישיות משפטית נוספת בדמות עוסק מורשה בשמו, והוא עושה בשתי אישיות משפטיות אלו שימוש בערבוביה, הרי שנותרה אי בהירות באשר לשאלה מול מי התקשר המשיב. שכן, גם בהזמנת העובדה שנחזתה להיות כזו של החברה צוין כי את חשבונית המס יש לרשום על שם העוסק המורשה, שהוא של המבקש. נוכח כך, ובהעדר הסבר לאותה ערבוביה, חייב בית המשפט את המבקשים ביחד ולחוד.

שנית, הכריע בית המשפט לגוף הטענות. ביחס למועד ההדרכה הראשון כרונולוגית ציין בית המשפט, כי לא הועלתה לגביו כל טענת הגנה למעשה ועל כן דין התביעה להתקבל במלואה. באשר למועד הטיול השני בית המשפט ניתח את העדויות והראיות וקבע, כי לא הובאו די ראיות התומכות בטענה לפיה המשיב הפר את ההסכם באופן יסודי המצדיק אי תשלום. בית המשפט ביסס את מסקנתו אף על עדות של עד שהובא מטעמו של המשיב, בעוד המבקשים לא הביאו בפני בית המשפט כל עדות או ראיה מטעמם, מעבר לעדות המבקש, אף שהיו עדים לאירועים. מסקנתו של בית המשפט באשר לטענות המבקשים הייתה, כי המשיב לא איחר בבוקר היום הראשון לטיול; כי לא הוכח שהמשיב יצא בתחתוניו במקום חשוף לציבור; כי לא ניתן לקבוע שחובת ההשכמה הייתה מוטלת על המשיב לפי ההסכם; וכי המבקש לא ביסס את גרסתו ביחס להתנהגות המשיב בוויכוח שהתנהל בין הצדדים במסגרת אחת ההדרכות בטיול. מכאן קבע בית המשפט, כי לא ניתן לקבוע שהמשיב לא קיים את התחייבויותיו באופן השולל ממנו את שכרו ועל כן חייב את המבקשים לשלם למשיב את סכום התביעה - 2,350 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

3. בבקשת רשות הערעור טענו המבקשים, כי אין לבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון סמכות לדון בתביעה, זאת בשל תניית שיפוט בהסכם לפיה סמכות השיפוט הייחודית היא של בתי המשפט במחוז מרכז; כי בית המשפט התעלם מהודעת הקיזוז ששיגר המבקש למשיב; וכי שגה בית המשפט בכך שחייב את המבקש באופן אישי שעה שההסכם נחתם מול החברה.

המבקשים חזרו על טענותיו כנגד המשיב, בין היתר בכל הנוגע להתנהגותו הבלתי הולמת של המשיב והתבטאותו הפוגענית, לטענתם, ברגשות הציבור, דבר שחייב לדידו דחיית התביעה. המבקש העלה טענות אף כנגד העד מטעמו של המשיב וטען כי יש לו ראיות נוספות שלא הציג.

המבקשים אף הגישו בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

דיון והכרעה

4.לאחר ששקלתי את טענות המבקשים ועיינתי בכתבי הטענות ובפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ללא קבלת תגובת המשיב ובלא שראיתי צורך בקיום דיון במעמד הצדדים.

5.מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת בעוד שהגשת תביעה במסלולים הרגילים לעיתים אינה כדאית בשל סכום התביעה הנמוך אל מול עלות ניהול ההליך. בתי המשפט לתביעות קטנות אף הוקמו כדי למנוע את הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים על ידי ניהול ההליך בצורה מהירה ויעילה [רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994) וראו גם רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07)].

6. מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מכאן המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין.

נוכח ייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור

לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות:

"...אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק" ... אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט ..." [רע"א 7220/13 עמיחי אלראי נ' אברהם גולדמן, יו"ר ארגון גמלאי אגד (10.12.2013)].