רת"ק 34501-06-16 שוקר ואח' נ' אבן ואח'

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברמלה מיום 30.05.16 (כב' השופט ד' שוהם) אשר חייב את המבקשים בפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו למשיבים בסך של 32,000 ₪. כן חויבו המבקשים להשיב למשיבים את שטרי החוב והשיקים שניתנו להם ע"י המשיבים.

2.פסק דינו של בימ"ש קמא –

המשיבים (הם התובעים בבימ"ש קמא) הגישו כנגד המבקשים תביעה כספית ע"ס 33,800 ₪, ובה עתרו לקבלת החזר דמי שכירות ששילמו למבקשים בתקופה שלאחר עזיבתם את הדירה המושכרת, וכן החזרי תשלומי וועד בית וארנונה ששילמו בתקופה בה לא שהו בדירה.

הצדדים חתמו ביום 28.8.14 על חוזה שכירות בו נקבע, בין היתר, כי המשיבים שוכרים מהמבקשים דירה בת 4 חדרים ברמת גן (להלן "הדירה"), כאשר דמי השכירות החודשיים הינם בסך של 5,000 ₪ לחודש, ותקופת השכירות הינה עד ליום 30.09.15.

עפ"י סעיף 12 (א) להסכם השכירות רשאים המשיבים לסיים את תקופת השכירות טרם זמנה, בתנאי שיומצא למבקשת 1 שוכר אחר במקומם לשביעות רצונה, ובתנאי שייחתם הסכם שכירות חדש.

לטענת המשיבים, ביום 01.02.15 הם עזבו את הדירה. הם ניסו למצוא שוכר חלופי במקומם, ואף מצאו משפחה בשם סולי שהיתה מוכנה לשכור את הדירה עד תום החוזה אך המבקשים סירבו, ללא נימוק סביר, להשכיר להם את הדירה כנגד עזיבת המשיבים. לטענתם, משפחת סולי בעלת יכולת כלכלית, ביקשה לשכור את הדירה בסכום שהוצע, והמשיבים אף הסכימו לשמש כערבים לתשלום שכה"ד. לפיכך טענו כי לא היתה כל מניעה לחתום על הסכם השכירות עם משפחת סולי, ולשחרר אותם מהסכם השכירות עם המבקשים.

מנגד, טענו המבקשים כי משפחה סולי הודיעה להם שאינה יכולה לשלם את שכר הדירה החודשי והתשלומים הנלווים, ולכן לא נחתם עמם הסכם שכירות. לטענתם, המשיבים החזיקו את מפתחות הדירה בידם ורק בחודש אוקטובר 2015 החזירו את מפתחות הדירה אל המבקשים. המשיבים היו יכולים להקטין את נזקיהם אם היו מחזירים את החזקה בדירה למבקשים.

נקבע כי גרסתם של המשיבים משקפת את המציאות יותר מאשר גרסת המבקשים, ועל כן העדיף בית המשפט את גרסת המשיבים. הוצגו לבימ"ש קמא שלושה מכתבים שהוחלפו בין הצדדים, ושנשלחו באמצעות הדוא"ל, והם מלמדים כי המשיבים היו מוכנים לעמוד בכל ערבות ולהבטיח את תנאי הסכם השכירות עם השוכרים החלופיים. עוד נקבע כי ככל שהיה הפרש כלשהו באשר לדמי השכירות שמשפחת סולי היתה מוכנה לשלם למבקשים, המשיבים היו מוכנים לשאת בהפרש זה, מתוך חשש שהם יצטרכו לשלם 5,000 ₪ לחודש בלי לקבל כל תמורה. כך גם נקבע המבקשים הם אלו שלא רצו להתקשר בהסכם שכירות עם משפחת סולי והתנהגותם היתה בניגוד לחוזה.