רת"ק 33942-02-15 מ-א' עד ת' דלתות בע"מ נ' שלו ואח'

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברחובות מיום 1.2.15 (כב' השופטת מ. כפיר) אשר קיבל את תביעת המשיבים, הורה על ביטול עסקה להתקנת דלתות שנכרתה בין הצדדים, חייב את המבקשת לשלם למשיבים את שווי העסקה בסך 14,000 ₪, וקבע כי המבקשת רשאית לקחת את דלתותיה בחזרה. נדחה רכיב התביעה בגין עוגמת נפש בסך 4,000 ₪. המבקשת חוייבה בהוצאות משפט בסך 750 ₪.

2.לטענת המבקשת, שגה בימ"ש קמא בפסק דינו עת קבע כי המבקשת הטעתה את המשיבים באשר לעובדה כי הדלתות עמידות בפני מים, שגה בימ"ש בקביעתו כי הסחורה פגומה, שגה בימ"ש בכך שנמנע מלהורות על החלפת הדלתות להבדיל מביטול העסקה כולה, שגה בימ"ש קמא בנתנו פסק דין שאינו ניתן לביצוע, מאחר והדלתות אינן ניתנות לפירוק, והפירוק יסב נזק רב לבית המשיבים, לא נמכרו דלתות בלבד אלא מספר רכיבים כמפורט בטופס ההזמנה, נספח ב' לבקשה שבפני.

3.דין הבקשה להידחות.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסקי דין הניתנים ע"י בתי המשפט לתביעות קטנות, ההתערבות היא במשורה ורק כאשר מדובר בטעות שנפלה על פניו של פסק הדין, או בעניין עקרוני.

לאחרונה, התייחס שוב בית המשפט העליון לשאלת ההתערבות בפסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט לתביעות קטנות, חזר ושנה את ההלכה האמורה, וקבע ברע"א 2095/15 אולמי נפטון נ' אילנה משיח (מיום 20.05.15):

"ההליך המשפטי בבית משפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור... רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח  תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת... לא כל שכן כאשר, בדומה למקרה דנן, לא מתעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, ונימוקי הבקשה תחומים למחלוקת שבין הצדדים. ודוק- המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר".

4.העניין שבפני אינו נופל בגדר החריגים האמורים: לא מצאתי כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין, ואין המדובר בשאלה משפטית עקרונית.

מדובר במחלוקת פשוטה בדבר תקינותה של סחורה שסיפקה המבקשת למשיבים: דלתות פנים וחוץ.

נקבע עובדתית כי מדובר בדלתות שנפגמו (התנפחו) לאחר שטיפה אחת ויחידה של רצפת הבית. בעניין זה התקבלה עדותה של המשיבה כמהימנה, ואף בכך אין להתערב.

באשר לדלתות החוץ- אף בעניין זה התקבלה עדות המשיבה- נקבע כי התקנתן לא היתה תקינה, נוצר פער בין הדלת ליציאה דבר המאפשר חדירה של לכלוך וחרקים לתוך הבית.