רת"ק 31982-10-17 בקסיס נ' בוסקילה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' השופט י' שדמי) מיום 20.8.17, בגדרו נדחתה תביעה שהגיש המבקש, תוך חיובו בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ₪.

בתמצית יאמר, כי עסקינן בתובענה כספית לתשלום יתרת תמורה בגין עבודה שביצע המבקש עבור המשיב (התקנת מערכת גילוי אש בבית ספר). בכתב התביעה שהגיש המבקש, נטען כי עלות העבודה שבוצעה היא בסך 23,942 ₪. בפועל, המשיב שילם 10,000 ₪ בלבד, והמבקש עתר לחייבו בתשלום ההפרש בסך 13,942 ₪. בכתב הגנתו כפר המשיב בגובה התמורה שנדרשה. לטעמיו, השניים סיכמו על תשלום בהתאם לתעריפים הקבועים במפרט טכני מסוים, אשר אומד את ביצוע העבודה בסך של 16,481 בלבד (כולל מע"מ). המשיב הוסיף וטען, כי מסכום התמורה יש לקזז סך של 2,400, שהם עלות מלאכת הגשת התוכניות לאישור מכון התקנים. משמע, שכרו הראוי של המבקש הינו 13,674 ₪. המשיב אישר כי שילם למבקש סך של 10,000 ₪ בלבד. לטענתו, היתרה בסך 3,674 ₪ לא שולמה, מחמת המחלוקת שפרצה בין השניים, ואף ששיק לסילוקה נשלח למבקש. בית המשפט קמא דחה את התביעה וחייב את המבקש בהוצאות, תוך שהוא מקבל את גרסת המשיב בנוגע לתמורה המוסכמת.

כאמור, המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, ולצידה, בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשתו הוא מפנה בין היתר לעובדה כי בית המשפט קמא מצא לסלק את התביעה כולה ואף לחייבו בהוצאות, חרף הודאת המשיב בקיומו של חוב בסך 3,674 ₪ שטרם שילם למבקש. המבקש בתורו מתנגד לבקשה, כשהוא נסמך על פסק דינו של בית המשפט קמא, המבוסס רובו ככולו על קביעות מהימנות. עוד לטענתו, המבקש לא הראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת ובמסמכים הנוספים שהוגשו, לרבות פרוטוקול הדיון ופסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש להיעתר לבקשות.

העקרונות בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע ידועים: על מבקש הסעד להראות כי סיכויי ההליך הערעורי הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שיקולים אלה מתקיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 250/16 אריאלה שפירא נ' נתן מוסט (18.1.16)). המשיב בתגובותיו לא משיב לגופה של טענה, לפיה, אף לגרסתו, קיימת יתרה לתשלום שטרם שולמה. מכל אלה, מבלי לקבוע מסמרות, נחה דעתי כי סיכויי הערעור גבוהים, ודי בנסיבות שנוצרו בכדי להיענות למבוקש מבלי לדקדק בשאלת מאזן הנוחות.

הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת אפוא.

באשר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור - פסק הדין מושא ההליך ניתן ביום 20.08.2017 ונמסר למבקש ביום 27.08.17. בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 19.10.2017, כאשר המבקש מסביר, כי סבר שמניין 15 הימים, יחל להימנות לאחר תקופת חגי תשרי. עוד לדבריו, באותה תקופה, נפצע גיסו בתאונת דרכים. המשיב מתנגד לבקשה כשהוא מדגיש את משך האיחור הניכר ואת סיכוייו הנמוכים של ההליך.

 תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". השאלה האם קיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה אינה מתמצית ברשימה סגורה של מקרים, והיא נבחנת בכל מקרה על פי נסיבותיו הפרטניות לאחר איזון בין מגוון שיקולים (ראו בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, פסקה 9 (10.12.2013)). עוד נקבע, כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.2006)).

לאחר עיון במלוא הטענות הנוגעות לבקשת רשות הערעור, כפי שפורט מעלה, ולא בלי היסוס, מצאתי להיעתר גם לבקשה זאת. אכן, הבקשה הוגשה באיחור ניכר וממשי של למעלה מעשרים יום, ואף הטעם שהניח המבקש לאיחור אינו מניח דעת. עם זאת, פסק הדין נמסר למערער בתקופה בה לא היה מיוצג, ואיני מוצאת כי מדובר במידת הסתמכות אשר תביא לפגיעה במשיב. מעבר לכל אלה, בסיכויי ההליך כפי שפורטו מעלה, אני מוצאת טעם מיוחד להיענות לבקשה.