רת"ק 3146-09-14 דקל נ' וייס ואח'

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון מיום 22.06.14 (כב' הרשמת הבכירה ר' הירש) אשר קיבלה באופן חלקי את תביעת המבקש. הבקשה מופנית דחיית החלק הארי מהתביעה הכספית שהגיש המבקש נגד המשיבים.

2.תמצית פסק דינו של בימ"ש קמא-

המבקש ובת זוגו דאז (להלן גם "ג'") הזמינו חדר אירוח אצל המשיבים. לטענת המבקש החדר היה שונה באופן מהותי מהחדר שהוזמן, והוא סרב לקבלו ועזב. לטענת המבקש, למרות שהזמין סוויטה מפוארת, כאשר הגיע למקום מצא חדר קטן, עלוב ומלוכלך. מכל מקום, לא יכול היה להישאר בחדר בשל בעיות בריאות מהן הוא סובל ובשל היעדר מזרן אורטופדי כפי שהיה אמור להיות. לאחר שנאמר לו, לטענתו, כי לא יחויב בגין ההזמנה, עזבו הוא וי' את המקום ושכרו חדר במלון בטבריה.

למרות זאת, חוייב המבקש במלוא עלות ההזמנה, וכן התברר לו כי המשיבים העבירו לחברת האשראי עותקים מטופסי הצהרת בריאות אותם מילא כאשר הגיע למקום. לפיכך, הגיש המבקש תביעה לפיצוי בסך כולל 13,200 ₪ (1,400 ₪ הסכום בו חויב, 800 ₪ - החזר הוצאות, 5,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות, 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש).

הנתבעים טענו כי ההזמנה בוצעה ע"י בת זוגו של המבקש, י', כי ניתן לה הסבר מלא, החדר היה כמוצג בתמונות באתר האינטרנט של המשיבים, המזרן הינו אורטופדי, המבקש ובת זוגו שהו בחדר כשעה ואז הודיעו כי ברצונם לעזוב. הובהר למבקש ובת זוגו כי לא ניתן לבטל שירות נופש פחות משבעה ימים לפני מועד האירוח.

בהכרעתו, ציין בימ"ש קמא כי הוא מעדיף את גירסת המשיבים על פני גירסת המבקש, וכי עדותו של המבקש לא היתה מהימנה בעיניו, בין היתר משום שלא אישר כי מספר הטלפון ע"ג ההזמנה הינו של י', בת זוגו דאז. כן צויין כי עיון בפירוט שיחות הטלפון שערך אינו תואם את טענתו כי מצא חדר חלופי לאחר "מאמצים ממושכים", כי מכתב התביעה עולה הרושם כאילו לא שהה כלל בחדר, וכי החדר לא עמד בציפיותיו ואולם מפירוט שיחות הטלפון עולה כי השיחות ממכשירו בוצעו רק למעלה משעתיים לאחר מועד ההגעה, ועל כן מהימנה גירסת המשיבים כי המבקש שהה בחדר למעלה משעה וחצי טרם החלטתו לעזוב. שיחות הטלפון היו קצרות ומועטות ואין בהן כדי להעיד על "מאמצים ממושכים". לא הוצגה כל ראיה להוכחת מצבו הגרוע הטען של החדר, ומכל מקום התמונות שהציג המבקש אינן תואמות את תיאור החדר כ"עלוב, קטן, שבו מיטה צרה בעלת מזרון דק".

אם אין די בכך, המבקש לא טרח להזמין את י' לעדות, ובכך שהמבקש נפרד ממנה אין כדי לפטור אותו מהזמנתה על מנת לתמוך בטענותיו, מה גם שהיא זו שביצעה את ההזמנה.

כן נקבע כי בהתאם לתקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עיסקה) תשע"א- 2010, חלף המועד בו ניתן לבטל את העיסקה, ולא היתה למבקש זכות להחזר כספי בהגיעו למקום האירוח במועד שנקבע.

באשר להעברת טופס ההצהרה הרפואית לחברת האשראי, הדבר אכן מהווה פגיעה בפרטיות, והמבקש זכאי לפיצוי. סכום הפיצוי משקף נזק אותו קשה לכמת ולהוכיח. על כן בהתחשב בכך שלמבקש לא נגרם נזק ממשי שכן המחלה האמורה בטופס הינה שכיחה ואינה מעידה על תכונותיו של המבקש; הסבר המשיבים למשלוח הטופס היה הכוונה להוכיח כי המבקש שהה במקום בניגוד לטענותיו; מטרת הפיצוי להרתיע בפני גילוי מידע רפואי חסוי; למשיב נגרם נזק בגין אופן ניהול ההליך. בהתחשב בכל אלה, הועמד הפיצוי ע"ס 800 ₪ (750 ₪ בגין הפיצוי בצירוף 50 ₪ החזר אגרה).

3.הבקשה שלפני - לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בכך שלא קיבל את מלוא תביעתו. פסק הדין שגוי עובדתית ומשפטית ואינו נתמך בראיות. בימ"ש קמא התעלם מראיותיו הרבות, גירסת ההגנה היתה מפי השמועה, המשיבים נמנעו מלהעיד את י' מטעמם, פרטיותו נפגעה בעוד המשיבים נותרו עם 1,400 ₪ בכיסם, ביהמ"ש התעלם מחוק הגנת הצרכן, ומשכך המשיבים הינם חסרי תום לב.

4.דיון והכרעה