רת"ק 29292-11-14 ישראלי נ' ברק

לפני בקשה למחיקת בקשת רשות ערעור, שהוגשה ביום 13.11.14 על ידי המשיב (להלן: "ישראלי") על פסק דינה של כב' השופטת סיגל דומניץ-סומך מיום 27.8.14 בתיק תביעות קטנות ת"ק 4028-01-14 (להלן: "פסק הדין").

1. בפסק דין נתקבלה בחלקה תביעת מבקש מחיקת הבר"ע (התובע שם- להלן: "ברק"), ונקבע כי על ישראלי להשיב לברק סך של 13,703 ₪. הרקע לתביעה הוא, שברק ובן זוגו בזמן הרלוונטי לתביעה, תומר בן שלמה (להלן: "תומר"), שכרו את שירותיו של ישראלי כמעצב פנים לשיפוץ דירתם בסכום של 15,000 ₪ כאשר 45,000 ₪ נוספים הופקדו בידי ישראלי לצורך תשלום לאנשי מקצוע. בשל יחסי חברות ששררו אז בין הצדדים לא נעשה הסכם בכתב. לאחר שברק ותומר נפרדו, הופסקה עבודתו של ישראלי וברק תבע מישראלי השבה של 22,500 ₪.

2. בבקשת רשות הערעור טוען ישראלי כי לא נתאפשר לו בדיון להעיד את תומר, שהיה עד מטעמו, כיוון שבנו של תומר, שהוא הורה יחיד, היה חולה באותו יום וכי עדותו חיונית, כיוון שתומר, שהיה מעורב בעסקה, מוכן היה להעיד לטובת ישראלי. ישראלי טוען גם טענות לגופו של פסק הדין למשל, כי שילם 17,550 ₪ לחברת כורש בעבור ברק וטענות נוספות.

3. ביום 20.11.14 ברק הגיש בקשה זו למחיקת הערעור על הסף בטענה שפסק הדין נמסר לבית העסק של ישראלי "חנות גבריאל" ברחוב שבזי 13 בתל אביב בתאריך 11.9.14 על פי אישור מסירה 83237560939 (להלן: "אישור המסירה"), כאשר הזכות לערער היא בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין, מכאן שישראלי איחר את המועד. לחילופין הוא טוען כי גם אם בוחנים את המועד שבו הוא שלח את פסק הדין לישראלי בדואר אלקטרוני, שהוא 21.10.14, הרי שהבר"ע הוגשה באיחור, משום שבמקרה זה 15 יום חלפו ב- 5.11.14 והבר"ע הוגש ב- 13.11.14.

4. ישראלי טוען בתשובתו כי פסק הדין לא נשלח לכתובת ביתו או למשרדו מעולם, ואין אישור מסירה מטעמו. עוד הוא טוען כי בירר עם מזכירות בית המשפט, ועם שליח בשם אבי ושהמספר לא קיים במערכת ואין שליחות עבורו. לטענתו, התובע הודה ששלח לכתובת שגויה לחנות בשם "גבריאל" ועוד הוא טוען, כי לאחר שברק שלח לו את פסק הדין "מאחר וחליתי בשפעת, הגעתי לבית המשפט כשבוע לאחר מכן ומייד הגשתי ערעור."

5. תשובתו של ישראלי הוגשה ביום 29.12.14, כאשר הוא מבקש להאריך את המועד להגשת התשובה, מכיוון שלטענתו בטעות זו הוגשה תחילה בבית משפט לתביעות קטנות ורק אחר כך לבית משפט זה. אומר מייד, כי למרות שישראלי אינו מפרט באיזה מועד הגיש את התשובה לבית המשפט לתביעות קטנות, הרי שעל מנת שבפני בית המשפט יהיו טענותיו אני מקבלת את בקשתו ומקבלת את התשובה שהגיש.

6. אשר לטענותיו של ישראלי כנגד סילוק הבר"ע על הסף בשל איחור, הרי שאין ביכולתי לקבלן ואני קובעת כי ישראלי איחר בהגשת הבר"ע ולא הגיש בקשה במועד להארכה ואף לא הראה "טעם מיוחד" להארכת המועד ולכן אין מנוס ממחיקת הבר"ע על הסף. להלן אנמק החלטתי.

7. שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור. השיקול האחד הינו הנסיבות שגרמו לאיחור, והשני הוא סיכויי ההליך.

8.  הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת [בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)].