רת"ק 27776-03-15 דרדיגר נ' אורון תיירות נופש ואירועים

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה (כב' השופטת ש' קמיר וייס) מיום 2.3.15, בו התקבלה בחלקה הקטן תביעתו של המבקש נגד המשיבה לפיצויים בסך 33,000 ₪ בגין מכלול פרסומים ושימוש בפרטי המבקש למטרות עסקיות של המשיבה, והמשיבה חויבה לשלם למבקש סך 200 ₪.

2.ההליכים בבימ"ש קמא -

המבקש הגיש את תביעתו נגד המשיבה מכח חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982, בטענה כי המשיבה שלחה לכתובת הדואר האלקטרוני שלו פרסומת בחריגה מהוראות החוק, לא נתבקש ממנו אישור בכתב למשלוח הפרסומת ולא צוין בכותרת הדואר האלקטרוני כי מדובר בדבר פרסומת; ומכח חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

בימ"ש קמא קבע כי המבקש נתן לנציג המשיבה את פרטי כתובת הדואר האלקטרוני שלו לצורך משלוחי דבר פרסומת. שימוש המשיבה בכתובת הדואר האלקטרוני של המבקש נעשה למטרה לשמה נמסרו הפרטים ועל כן אין למבקש עילה לחיוב המשיבה בפיצוי על פי חוק הגנת הפרטיות.

אשר לפיצוי על פי חוק התקשורת נקבע, כי הגם שבימ"ש התרשם שהמבקש מסר את פרטיו ונתן את הסכמתו בעל פה למשלוח דבר פרסומת, המשיבה לא פעלה לקבל את הסכמתו בכתב, ולא הודיעה לו בכתב שפרטי הדואר האלקטרוני ישמשו לצורך פרסומת, וזאת בניגוד לדרישת החוק. אין מחלוקת, כי מיד לאחר שהמבקש ביקש להסיר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו מרשימת התפוצה, הדבר נעשה על ידי המשיבה. המבקש צרף לתביעתו ראיות חלקיות בדבר משלוח שתי הודעות דואר אלקטרוני בלבד (מתוך 17 הודעות פרסומת להן טען בכתב התביעה) ובנסיבות האמורות חויבה המשיבה לשלם למבקש סך 100 ₪ עבור כל אחד משני משלוחי דואר הפרסומת, ובסה"כ 200 ₪, ללא חיוב בהוצאות התביעה.

3.תמצית טענות המבקש –

בימ"ש קמא שגה ביישום הדין וקביעת שיעור הפיצוי, תוך התעלמות מעובדות שהוסכמו על הצדדים וראיות חד משמעיות שהגיש. שגה בימ"ש קמא בקביעתו שהמבקש מסר למשיבה את פרטיו לצורך קבלת דבר פרסומת, והמשיבה לא הציגה כל ראיה בעניין. המבקש מסר את כתובתו למשיבה לשם בירור עסקה ספציפית. לא היתה מחלוקת והמשיבה לא הכחישה ששלחה למבקש 17 הודעות דואר פרסומי ועל כן שגה בימ"ש קמא משחייב את המשיבה בגין שתי הודעות בלבד. הפיצויים שנקבעו בחוק אינם דורשים הוכחת נזק וכן ניתן לתבוע בגין כל הפרה בנפרד ושגה בימ"ש קמא בסכום שפסק.

4.תמצית טענות המשיבה -

מדובר בתובע אשר שם לו למטרה להגיש תביעות שעניינן "דואר זבל", מגיש תביעות דומות בשיטתיות ובימ"ש קמא התייחס לכך בפסק דינו. הדיוור שנשלח למבקש חוקי, על סמך פרטים שמסר. המחדל היחיד של המשיבה כי היא לא הקליטה את המבקש בדבר אישור קבלת הודעות. המבקש לא ביקש להסירו מרשימת התפוצה למרות שיכול היה לעשות כן כבר לאחר קבלת ההודעה הראשונה. מיד לאחר שהמבקש ביקש להסיר אותו מרשימת התפוצה, בקשתו בוצעה ומולאה והוא הוסר מרשימת הדיוור. המשיבה מכחישה דבר 17 ההודעות שנשלחו להן טוען המבקש. בימ"ש קמא קבע כי המבקש פתח שתי הודעות בלבד ולא עמד בנטל ההוכחה ביחס להודעות האחרות.