רת"ק 27483-12-14 גל ואח' נ' יהנה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), בת"ק 14603-10-14, מיום 27.11.14, בגדרו התקבלה חלקית תביעת המשיב, באופן בו חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 2,578 ₪.

רקע

ביום 17.9.14, נכרת בין המבקשת למשיב, הסכם למכירת רכב מסוג "אלפא רומיאו" מ.ר. 1668678, אשר בבעלותה של המבקשת, בתמורה לסכום של 83,000 ₪.

במסגרת ההסכם הצהירה המבקשת, כי הרכב נקי מכל שעבוד ו/או עיקול ו/או זכויות צד שלישי כלשהן, למעט שעבוד לטובת בנק מזרחי טפחות, אשר יוסר לאחר ביצוע התשלום. עוד הוסכם בין הצדדים, כי הואיל והרכב היה ללא טסט (מבחן רישוי שנתי לרכב), המשיב ישלם את אגרת הרישוי על סך של 2,578 ₪.

המשיב ביקש, לצורך קניית הרכב, הלוואה מחברת המימון "פמה", וזאת דרשה שקודם למתן המימון יוסר השעבוד הקיים לטובת הבנק, ויועבר על שמה. המבקשים, מבחינתם, סירבו להסיר את השעבוד ולהעבירו לטובת חברת המימון בטרם יקבלו את התשלום מהמשיב, מחשש שמא חברת המימון לא תעמוד בהתחייבותה, והם יצאו "קירחים" מכאן ומכאן.

התוצאה הייתה שהעסקה לא בוצעה, ושני הצדדים יצאו נפסדים.

תמצית ההליכים המשפטיים בערכאות הקודמות

ביום 7.10.14 הגיש המשיב תובענה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, בגדרה התבקש בית המשפט לחייב את המבקשים לשלם למשיב סך של 17,578 ₪ בגין פיצוי מוסכם, פיצוי על עוגמת נפש, ופיצוי בגין נזק שנגרם לו עת שילם סכום ראשוני לחברת המימון. בתביעתו טען המשיב, כי המבקשים הפרו ברגל גסה את ההסכם בין הצדדים עת נמנעו מלשחרר את הרכב משעבוד, ובכך אף גרמו להכשלת עסקת המימון.

המבקשים טענו בכתב הגנתם, כי המשיב הוא שהפר את ההסכם באופן בוטה ויסודי, עת לא מילא אחר הוראותיו ולא שילם את מלוא הסכום עבור הרכב בטרם הוסר השעבוד, וביקשו מבית המשפט קמא לדחות את התביעה.

בית המשפט קמא קבע, כי "החוזה איננו מנוסח בצורה חד משמעית למרות שניתן לסבור שהוא מצודד יותר בגרסת המוכרים, אך צריך לזכור שמי שניסח אותו היה בעלה של המוכרת הפורמלית שהוא עו"ד וייתכן והכלל צריך להיות לרעת המנסח" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 27.11.14, ש' 17- 20). משכך, נקבע, כי העסקה לא הצליחה בשל מחדליהם של שני הצדדים ועל כל צד לשאת בהוצאותיו. אולם, כיוון שהמשיב שילם את אגרת הרישוי בסך 2,578 ₪, נקבע כי המבקשת תשיב לו סכום זה (שם, ש' 21- 24).