רת"ק 27090-09-16 טלר נ' עולים "איגום"

בעניין: בקשת המשיבה לסילוק ההליך על הסף, מחמת איחור בהגשתו.

תיק זה נפתח כהליך רת"ק, הגם שנראה לכאורה ,כי מדובר בערעור בזכות. כדי להקל על הקורא אציין ,בקציר האומר,כי ראשיתו של ההליך דנן בתביעה קטנה שהגישו המערער ורעייתו דאז נגד המשיבה . באותה עת, המשיבה דנן, הגישה אף היא תביעה נגד המערער ורעייתו. בית המשפט לתביעות קטנות איחד את הדיון בשתי התביעות והעביר אותן במאוחד לדיון לפני בית משפט השלום בנתניה.

בפרוטוקול דיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 20.10.14 צוין ,כי המערער דנן ורעייתו לשעבר מקבלים את המלצת בית המשפט קמא ומסכימים לדחיית תביעתם. כך, תביעת המערער נדחתה ואילו התביעה של המשיבה המשיכה להתברר עד שניתן בה פסק דין לטובת המשיבה. (לשלמות התמונה יוער כי הוגש ערעור על פסק הדין והדיון בו הסתיים).

ביני לביני, פנה המערער דנן לבית המשפט קמא בבקשות לתיקון פרוטוקול הדיון בטענה ,כי הוא לא הסכים מעולם לדחיית התביעה אלא למחיקתה בלבד. המערער טען שם, והוא טוען גם כאן, כי מדובר בטעות וברשלנות של בא כוחו דאז אשר לא בדק את הפרוטוקול. מכל מקום, הבקשות לתיקון הפרוטוקול נדחו מחמת איחור בהגשתן. הבקשה הראשונה לתיקון הפרוטוקול הוגשה ב 10.8.15 ,דהיינו קרוב לשנה לאחר מתן פסק הדין ,הדוחה בתביעת המערער וגרושתו ,שניתן במהלך הדיון במעמד הצדדים.

ביום 22.6.16 (כעבור למעלה משנה נוספת) ,פנה המערער ,בשנית, לבית המשפט קמא בבקשה להארכת המועד לבקשה להגשת בקשה תיקון פרוטוקול הדיון, ואף בקשה זו נדחתה.

הערעור דנן, אשר נפתח כאמור כבקשת רשות ערעור, הוגש רק ביום 12.9.16.

המערער, מלא טענות כרימון נגד בית המשפט קמא ונגד בא כוחו. לדבריו, תביעתו לא נדונה לגופו של עניין מעולם, והעיסוק רובו ככולו התמקד בטענות פרוצדורליות בהן הוא אינו בקיא. המערער מלין על כך שחוסר התמצאותו ברזי המשפט הביא לדחיית תביעתו שלא בצדק.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה מצאתי לקבל את בקשת המשיבה לסילוק ההליך דנן על הסף ,והכל מהנימוקים דלהלן:

ראשית, לצורך הדיון בלבד אניח לטובת המערער ,כי הוא חסר כל התמצאות בהליכי משפט. אניח גם, כי הוא לא קרא את פרוטוקול הדיון בגדרו נדחתה תביעתו. וכן, אניח בנוסף ,כי לא היה עליו לקרוא את הפרוטוקול. ועוד אניח ,כי גם אם היה קורא את הפרוטוקול לא היה מבין את ההבדל בין דחיית תביעתו ובין מחיקתה. אוסיף ואניח (כאמור לצורך הדיון בלבד) ,כי בא כוחו לשעבר התרשל. אף אם כל ההנחות הללו היו נכונות, הרי שאין בהן תשובה למספר שאלות שאין לגביהן כל צורך בהשכלה משפטית: לא ברור מדוע פנה המערער לבית משפט זה יותר משנה לאחר שבקשתו לתיקון הפרוטוקול נדחתה. ברי ,כי באותו שלב היה המערער מודע היטב לדחיית תביעתו. המערער לא העלה כל נימוק לכך. יתירה מזאת, ככל שהמערער הסכים רק למחיקת התביעה ולא לדחייתה, כיצד זה הוא לא פעל כלל להגשת תביעה חדשה? מדוע הסכים למחיקת התביעה שעה שהוא האמין בצדקתה וביסוסה בדין ולא ביקש לתקן את כתב התביעה או לשכור ייצוג משפטי. אף אם היה מדובר ברשלנות של בא כוחו (ואינני סבור כך) ,לא היה בכך כדי להצדיק הגשת ערעור, ודאי שלא במועד זה.

לשאלות אלה אין כל תשובה. יתירה מכך, המערער עצמו לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעורו.

שנית, המועד להגשת ערעור/בקשת רשות ערעור קבוע בדין. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 198, קובעת ,כי בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע בחיקוק (כבמקרה דנן) מטעמים מיוחדים שיירשמו. בפי המערער אין טעם של ממש, ודאי שלא טעם "מיוחד".

למותר לציין ,כי אין בהגשת הבקשה החוזרת לתיקון הפרוטוקול כדי להשפיע על המועד להגשת הערעור דנן.