רת"ק 26735-04-16

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר נ' נחשון) מיום 14.2.16, בו נדחתה התביעה שהוגשה על ידי המבקש 1 (להלן: "ארנטרוי"), ללא צו להוצאות; ותביעתו של המבקש 2 (להלן: "גוטמן") התקבלה באופן חלקי, כך שעל המשיבה לשלם למבקש זה סך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, בצירוף הוצאות משפט בסך של 650 ₪.

רקע עובדתי

1. המבקשים, חברים, הגישו בבית משפט קמא תביעה בגין איחורים במשלוח דברי דואר וכן זמני המתנה ארוכים בסניפיה של המשיבה בירושלים ובפרט בסניף הבוכרים ("שער גאולה").

2. ארנטרוי טען, כי כ-200 הזמנות לבר המצווה של בנו, אשר נשלחו, באמצעות המשיבה, כשבועיים לפני מועד האירוע, הגיעו ליעדן באיחור רב, ולמעלה מחודש ימים ממועד האירוע. בעקבות כך, טען, נגרמו לו ולמשפחתו נזקים בגין דמי המשלוח ועוגמת נפש, אותם העריך בסך של 2,800 ₪.

3. גוטמן, עו"ד במקצועו, אשר השתמש בשירותי המשיבה לשם משלוח וקבלת דברי דואר, הלין על שני אירועים: האחד, עיכובים במסירת דואר העולים על חודש או חודשיים בתקופה הרלוונטית לתביעה; השני, זמני המתנה ארוכים בסניפים השונים בירושלים, ובפרט, כאמור, בסניף הבוכרים. לשיטתו, לא פעם המתין למעלה משעה לקבלת שירות. גוטמן תיעד כמה דוגמאות לזמן המתנה באמצעות מערכת התורים של המשיבה והציגם לבית משפט קמא.

4. בתגובה לטענות המבקשים טענה המשיבה, כי היא חברה ממשלתית הפועלת על פי חוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק הדואר"). לשיטתה, חוק זה מקנה לה חסינות מפני תביעות המבוססות על איחור במשלוח דברי דואר רגילים שנשלחו (בניגוד לדואר רשום) ואחריות מוגבלת לאיחורים וטעויות. זאת, בהתאם לסעיף 78 לחוק הדואר, הקובע כי: "אין בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק שנגרם – (1) בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר דואר". כן טענה המשיבה, כי ארנטרוי לא הוכיח את טענותיו ברמה העובדתית, וכי בית משפט קמא אינה הערכאה המתאימה לדון בטענותיו של גוטמן ביחס לזמני המתנה ארוכים, כי אם משרד התקשורת.

5. כאמור, בית משפט קמא דחה את תביעתו של ארנטרוי, וקבע שתביעתו היא "סתמית" ואינה נתמכת בכל אסמכתא או ראיה להוכחה. עוד קבע, כי תביעתו נכנסת בגדר הפטור שבסעיף 78 לחוק הדואר, שלפיו המשיבה אינה אחראית לנזק שנגרם של איחור במסירת דבר דואר רגיל. בית המשפט הסתמך על פסק דינו של כב' השופט י' אברהם (בר"ע (מחוזי נצ') 108/09 חברת דואר ישראל בע"מ נ' אומנות המזרח התיכון ייבוא ושיווח בע"מ (2.7.09) לפיו, כלל הגבלת האחריות מטיב עם הציבור ומתאזן למול התעריפים המוזלים בשל שליחת דואר. מטעמים דומים דחה את תביעתו של גוטמן בעניין איחור במסירה של דברי דואר.

6. ביחס לתביעתו של גוטמן בעניין זמני המתנה ארוכים קבע בית משפט קמא, כי עלה בידו להוכיח את תביעתו, וכי "זמן המתנה של עשרות דקות ביחידת הדואר איננו בגדר מתן שירות המצופה ממחזיק ברישיון שירותי הדואר סביר", וחייב את המשיבה לשלם לגוטמן סך של 2,500 ₪ בגין עשרה מקרים של המתנה במשך זמן חריג.

7. על פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

   עיקרי טענות המבקשים

8. המבקשים טוענים, כי טעה בית המשפט כאשר העניק חסינות למשיבה בגין האיחור במסירת דברי דואר, וכי יש לפרש את הוראות חוק הדואר בצמצום, כחלות על מקרה בדיעבד, אך לא כאשר המשיבה חוזה מראש אפשרות ודאית של איחור במסירה. לשיטתם, בנסיבות דנן תופעת האיחור של שבועות וחודשים במסירת דברי דואר הייתה ידועה למשיבה, והיא הודתה בכך במסגרת דיונים שנערכו בוועדות בכנסת בנושא זה. לטענת המבקשים, המשיבה הייתה צריכה ליידע את הלקוחות בדבר הסיכוי שדברי דואר שנשלחים עשויים להגיע ליעדם באיחור ניכר ביותר, ומשלא עשתה כן אינה יכולה לחסות תחת הפטור שמעניק לה החוק במקרים "רגילים" של איחור במסירה. לחלופין טענו המבקשים, כי מדובר ברשלנות חמורה של המשיבה, אשר נסיבותיה אינן מקימות למשיבה חסינות מפני התביעה.