רת"ק 26508-02-15

ביום 7.5.15 ניתן פסק דין המורה על מחיקת בקשת רשות הערעור מאחר שהצדדים לא פעלו בהתאם להחלטותיי מיום 8.3.15; מיום 30.3.15; מיום 28.4.15; ומיום 29.4.15.

ביום 18.5.15 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, בתואנה כי לא קיבל את החלטות בית המשפט. לפיכך, התבקשה תגובת המשיבה.

ביום 22.6.15 התקבלה תגובת נציג המשיבה, לפיה חשבונו של המבקש זוכה על ידי חברת "מימונית" וניסיונותיו של נציג המשיבה ליצור קשר עם המבקש - העלו חרס. עוד נטען בתגובה, כי "אני מוכן להחזיר מכספי האישי ללקוח את הכסף" על מנת לסיים את ההליך המשפטי בהקדם. עוד באותו יום הוריתי למבקש ליצור קשר עם נציג המשיבה ולהודיע לבית המשפט האם העניין הכספי הוסדר.

ביום 30.6.15 הגיש המבקש לעיון בית המשפט תכתובת פנימית בינו לבין המשיבה, לפיה חשבונו זוכה בסך 1687 ש"ח בחודש אפריל 2015, אולם הוא עומד על פיצוי כספי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. הואיל ומדובר כאמור בתכתובת פנימית ולא בבקשה מסודרת לבית המשפט, הוריתי למבקש להבהיר לבית המשפט האם הוא מסתפק בסכום שהושב לו.

ביום 8.7.15 אישר המבקש כי חשבונו אכן זוכה בסך 1687 ₪, אך ביקש לחייב את המשיבה גם בתשלומים נוספים.

הבקשה נדחית.

מושכלות יסוד הן, כי רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות תינתן רק מקום בו קיימת בפסק הדין טעות עובדתית גלויה וברורה על פניה או טעות משפטית בעניין שאין בו פסיקה ברורה וחד משמעית (רע"א אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (5.7.06); בר"ע (ירושלים) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל (31.12.90)).

הגם שהבר"ע דנא אינה נכנסת לגדר חריגים אלה, בית המשפט נהג באופן חריג בכך שדן בבקשות שונות שהוגשו על ידי המבקש, והקדיש להן זמן ניכר במטרה להסדיר את המחלוקת הכספית בין הצדדים גם לאחר שהבר"ע נמחקה. משהתברר כי חשבונו של המבקש אכן זוכה בסופו של יום בסכום של 1687 ₪, על אף שסכום זה לא נפסק לטובת המבקש על ידי בית משפט קמא – אינני מוצא יותר כל עילה לביטול פסק הדין שניתן על ידי ביום 7.5.15 ולדיון בה מחדש.