רת"ק 26446-10-15

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, אשר קיבל את תביעת המשיב לחייב את המבקשת בתשלום חובותיה כלפיו, לאחר שעזבה את דירתו, אותה שכרה, והותירה אחריה מספר חיובים שלא שולמו.

בכתב התביעה נטען, כי ביום 16.10.2014 עזבה המבקשת את דירת המשיב אותה שכרה, מבלי לשלם תשלום בגין ארבעה חודשי שכירות (שכר דירה בגובה 4,500 ₪ לחודש); תשלומי ארנונה וחיוב בגין צריכת חשמל. היות וניסיונותיו של המשיב לגבות את חובו לא צלחו, הוגשה התובענה.

המבקשת לא הגישה כתב הגנה ואף לא התייצבה לדיון אליו הוזמנה כדין (אישור המסירה מיום 21.06.15 חתום בידי מיופה כוח), ובית המשפט, לאחר שעיין בתביעת המשיב ושמע עדותו, קבע (ביום 17.09.15), כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 21,870 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 700 ₪, ובסך הכל 22,570 ₪ .

כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור.

במסגרת בקשת רשות הערעור טוענת המבקשת, כי המשיב במעשיו, הוא זה שגרם לה שלא להגיש כתב הגנה ואף לא להתייצב לדיון, תוך ניסיון להרחיקה ממסירת העובדות כלשונן ובכך להציג מצג שווא, שעיקרו, אי קיום חוזה השכירות מצדה. לטענתה, במסגרת הסכם הגירושין בינה ובין בעלה לשעבר, יניב בוהדנה (להלן: "יניב"), סוכם, כי יניב יהיה זה שיישא בתשלומי שכר הדירה נשוא תובענה זו; הדבר היה ברור לכל המעורבים, ויניב אף נתן המחאות ביטחון כנגד ההסכם.

לטענת המבקשת, לקראת תום תקופת השכירות, פנה אליה המשיב וטען, כי אינו מקבל את התשלום מיניב, אך התברר כי המשיב ויניב הגיעו להסדר בעניין התשלום (כאשר חלק מההמחאות הוחלפו ובחלקן שונו התאריכים) בעוד היא לא הייתה מודעת לפרטי ההסדר ולא נטלה בו חלק. חודשים לאחר מכן, שוב פנה אליה המשיב; טען שאינו מצליח להגיע להבנות עם יניב ודרש ממנה לפנות את הדירה. הדירה פונתה תוך הבנה וסיכום, כי לא יינקטו כנגדה הליכים משפטיים, והמשיב יפעל כנגד יניב בכל הנוגע לטיפול בחוב. עוד טענה המבקשת, כי לאחר פתיחת ההליך טען המשיב טען בפניה, שפתיחת ההליך המשפטי נועדה להפעיל לחץ כנגד יניב וכי ברור לו, שהיא אינה "אחראית" לחוב הנטען. עוד ציינה, כי למשיב המחאות שניתנו לכל תקופת השכירות כערבון, וכי הוא מעדיף לתבוע אותה מאשר לפרוע המחאות אלו. לכן, ביקשה המבקשת לבטל את פסק הדין ולקיים דיון חוזר, והוסיפה, כי יניב מכיר את עובדות הדיון ומוכן שההליך המשפטי ינוהל מולו והוא יהיה אחראי לתוצאותיו.

לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור, ועיינתי בתיק בית משפט קמא, לא מצאתי כי יש ממש בבקשה ודינה להידחות.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, היא לאפשר הליך מהיר, פשוט ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים. "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים, שלא יכלו לעמוד בהן, היה נגרם עוול. לא בכדי קבע המחוקק, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), כאשר בקביעה זו יש כדי לשקף את המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט בערכאה המבררת.

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, ולא מצאתי כי המקרה שבפניי נופל בגדרם של חריגים אלה, לא ככל שמדובר בביטול פס"ד שניתן ללא הגנה וללא התייצבות, ולא ככל שמדובר בביטול פסק הדין לגופו.