רת"ק 26268-04-17 בראנסה נ' כיואן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת (כב' השופט העמית י. שדמי) מיום 23.3.2017 אשר ניתן במסגרת ת"ק 12059-06-16.

התביעה הוגשה בעקבות תאונה בה היו מעורבים המבקש והמשיבה. לטענת המבקש, התאונה נגרמה על ידי המשיבה בלבד. טענת המבקש נדחתה והתביעה נדחתה בהתאם, לפיכך, עותר הוא לקבלת רשות ערעור על פסק הדין.

עיון בפסק דינו של בית המשפט קמא מלמד כי התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט קמא העדיף את גרסת המשיבה על פני זו של המבקש. בית המשפט קמא ציין כי נתן אמון בגרסת המשיבה וזאת על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מעדותה אל מול עדותו של המבקש.

המבקש טוען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל למוקדי הפגיעות ברכבו, התומכים בגרסתו ביחס לנסיבות התאונה. כמו כן, טען כי לכל הפחות, ראוי היה לייחס למשיבה תרומה כלשהי לקרות התאונה.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא ובטענות המבקש אשר בפניי, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור תימנע מהתערבות בממצאים שבעובדה אשר נקבעו בפני הערכאה המבררת, קל וחומר כאשר עסקינן בממצאים הנסמכים על התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט קמא. כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, ההתערבות היא מצומצמת עוד יותר.

עיון בטענות הצדדים מלמד על גרסאות סותרות בדבר האופן שבו אירעה התאונה. בית המשפט, כאמור, נתן אמון בעדות המשיבה ומנגד, לא התרשם מעדות המבקש כעדות מהימנה. על כן, בחר להעדיף את גרסת המשיבה והורה על דחיית התביעה. במסקנתו כאמור, לא ראיתי להתערב, מה גם שאף אם היו בפני בית המשפט קמא שתי גרסאות סותרות בלבד, ללא קביעות מהימנות כלשהן, התוצאה היתה דחיית התביעה, שהרי הנטל להוכיח הוא על התובע ומצב של גרסאות סותרות בהעדר כל ראיה נוספת או שיקול אחר כלשהו המוביל להעדפה האחת על פני רעותה, מוביל, ממילא, לדחיית התביעה.

לא מצאתי כי יש במוקדי הפגיעות כדי לתמוך בגרסת המבקש דווקא וגם לא מצאתי, לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בדבר האופן שבו אירעה התאונה, כי יש מקום להטלת אחריות על המשיבה.

מכאן, לא נפל פגם בפסיקת בית המשפט קמא ולפיכך, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.