רת"ק 25134-12-16 קנרבסקי נ' לביא

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר אופיר יחזקאל) מיום 29.11.2016, לפיו התקבלה ברובּה, תביעתה הכספית של המשיבה ונפסקו לטובתה סך של 6,700 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 300 ש"ח (להלן – פסק-הדין).

2.בבית-משפט לתביעות קטנות התבררה תביעת המשיבה כנגד המבקש לתשלום דמי שכירות והוצאות חשמל בסך 8,050 ש"ח, של יחידת דיור בת 1.5 חדרים ביישוב תקוע (להלן - המושכר), שלטענתה, חב המבקש בתשלומם לפי הסכם שכירות מיום 19.1.2015 (להלן - הסכם השכירות). כן, עתרה המשיבה לתשלום פיצוי בסך 1,000 ש"ח בגין מקרר שנטל הנתבע מהמושכר. המשיבה תמכה תביעתה במסמך, ערוך בכתב ידו של המבקש, המכיר בחוב, בגין דמי שכירות והוצאות חשמל, נכון ליום 17.11.2015, בסך 3,700 ש"ח.

3.במהלך הדיון בבית-משפט קמא, הוצג הסכם השכירות, ונטען לחוב של חודשיים נוספים. זאת לצד הוצאות בגין צריכת חשמל במושכר. לצד זאת, חזרה בה המשיבה מדרישתה לפיצוי בגין תפיסת החזקה המקרר, אשר לדבריה, הוחזר למושכר. המשיב מסר, בתשובותיו לשאלות בית-משפט קמא, כי פינה את המושכר ביום 21.12.2015 וחובו למשיבה, נכון ליום 17.11.2015, עמד על סך 3,700 ש"ח. עם זאת, טען לקיזוז סך של 5,000 ש"ח לפיצוי בגין סירובה של המשיבה להשיב לחזקתו מכשירים חשמל שהיו בבעלותו ואוכסנו במושכר ובגין הפסד זכויות כספיות במוסד לביטוח לאומי, שלטענתו, היו משתלמות לו אילולא סירובה של המשיבה להמציא לו עותק מהסכם השכירות.

4.לאחר שבחן את טענות הצדדים והתרשם מהראיות ומעדויותיהם, קבע בית-משפט קמא כי לפי הסכם השכירות, רשאי המבקש לפנות את המושכר בהתראה של 30 ימים מראש, ולפיכך חב כלפי המשיבה בדמי שכירות עד ליום 21.1.2016, בהתחשב בהודאתו כי פינה את המושכר ביום 21.12.2015. בית-משפט קמא קבע כי טענת המבקש לפיה המשיבה ביקשה לסיים את ההסכם, לא הוכחה, וגם אם הייתה נכונה, הרי שהמשיבה הייתה שראית לעשות כן, בשים לב לחובו של המבקש כלפיה, שאינו שנוי במחלוקת, בגין דמי השכירות עד לאותה העת. דרישותיה של המשיבה לתשלום הוצאות חשמל, נדחו לאחר שלא צורפו אסמכתאות בתמיכה להן. מנגד, דחה בית-משפט קמא את טענות הקיזוז של המבקש בהיעדר הוכחה, תוך שציין כי אין בסרטון שהוצג לפניו כדי לבסס את הטענה שמכשירי החשמל שנותרו במושכר הינם בבעלותו. בנסיבות אלו, חייב בית-משפט קמא את המבקש לשלם למשיבה סך של 6,700 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 300 ש"ח, בתוך 30 ימים.

5.בבקשה שלפניי מלין המבקש על קביעותיו של בית-משפט קמא. בעיקר טוען כי לא היה מקום לפסוק למשיבה דמי שכירות בסכום העולה על דרישתה בכתב-התביעה ברכיב זה שעמד על סך של 5550 ש"ח בלבד. עוד נטען כי בית-משפט קמא שגה בשעה שקבע שלא הוכחו טענות הקיזוז כשלשיטתו, משהוכיח הימצאות מכשירי החשמל במושכר, עבר נטל הראיה למשיבה להוכיח כי מכשירי החשמל הושבו לחזקתו.

6.המשיבה, בתגובה אשר הוגשה מיוזמתה ומבלי שנתבקשה לעשות כן, סמכה ידיה על פסק-הדין וחזרה על טענותיה שהובאו בכתב-התביעה ובדיון לפני בית-משפט קמא.

7.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בחנתי את פסק-הדין ונימוקי בית-משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, זאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

8.כידוע, בשל טיבו של ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות, לא בנקל תתקבלנה בקשות למתן רשות ערעור על פסק-דינו. לעניין זה נקבע כי "...העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו" (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר (3.4.2008) שאוזכר פעמים רבות; ראו: רת"ק (י-ם) 41785-12-11 דרויש נ' זיני (27.2.12); רת"ק (חי') 17411-04-12 זיו נ' א.מ. יורופ חלפים בע"מ (7.5.2012); לעניין טיבו של ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות כמשפיע על ההליך הערעורי ראו גם: רע"א 5773/05 גולטורס נופש ותיירות נ' לו פִסקה ה(1) (24.7.2005); רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שרותי רכב בע"מ נ' דהן פִסקה 8 (30.5.2011); רע"א 5710/11 לסרי נ' אוטו שי ראשון לציון בע"מ פִסקה 3 (10.5.2012); והשוו רע"א 5287/11 לוי נ' זייפרט (27.7.2011)). התערבות מעין זו שמורה בעיקרו של דבר למקרים בהם נראה כי נפלה טעות ברורה על-פני הפסק, מצב דברים שלא התקיים בענייננו. כך בכלל וכך גם לעניין טענת הקיזוז, מקום בו קבע בית משפט קמא כי המבקש לא הניח תשתית מספקת לביסוס טענתו. בית-משפט קמא קבע, על יסוד התשתית הראייתית שהועמדה לפניו והתרשמותו מבעלי-הדין ועדיהם, כי המבקש לא הרים את נטל השכנוע לביסוס טענת הקיזוז. בקביעותיו אלה לא נפל כל פגם ולא נמצא טעם להתערב בהן ובמסקנותיו על-פיהן.

9.עיון בפסק-הדין מעלה, כי בית-משפט קמא הוציא תחת ידו פסק-דין בהיר, מנומק וממצה, המנתח כראוי את ההיבטים העובדתיים של העניין שהובא לפניו ואת השלכותיהם המשפטיות. בית-משפט השלום ביסס את קביעתו לעניין שיעורו של החוב בגין דמי השכירות על יסוד עדויות הצדדים לפניו ובנוסף קבע כי המשיבה זכאית לפיצוי בגין הודעה מוקדמת על הסכם השכירות שהוצג לפניו בדיון ובקביעותיו אלה לא נפל פגם המקים למבקש עילת התערבות; זאת בשים לב למתחם ההתערבות המצומצם בהליך דנא והמסגרת הדיונית בה פועל בית-המשפט לתביעות קטנות אשר אינו כבול לסדרי הדין ולדיני הראיות ובעל סמכות רחבה בניהול הדיון ובעשיית משפט צדק.