רת"ק 23252-04-14 שחר נ' יציב ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו) ביום 17.3.14.

פסק הדין נשוא הבקשה, ניתן בתביעה ובתביעה שכנגד שהגישו בעלי הדין.

המבקש הוא המשכיר של דירה בשכונת נחלאות בירושלים אותה השכיר למשיבים, ועם סיום תקופת השכירות הגישו שני הצדדים לחוזי השכירות את התביעות נשוא פסק הדין שניתן על ידי בית משפט קמא.

המבקש הגיש תביעה כספית על סך 4,000 ₪ נגד המשיבים, ובה טען כי המשיבים "לא פינו חפצים מהדירה בתום מועד השכירות" וכן טען כי המשיבים "לא ניקו הדירה והשאירו זוהמה נוראית". המשיבים מצידם, הגישו כתב תביעה שכנגד ובו עתרו להחזר דמי שכירות בסך 718 ₪ ששילמו ביתר בגין תקופת השכירות, כן עתרו לקבל פיצוי מאת המשכיר שהפר לטעמם הפרות בוטות את הסכם השכירות.

בית המשפט קמא התייחס בפירוט רב לכל טענות הצדדים וסופו של דבר, לאחר שניתח את טענות הצדדים, התייחס לראיות שהוצגו לפניו ראה לדחות את תביעת המבקש על כל חלקיה, וכן דחה את מרבית התביעה שכנגד אך קיבל את חלקה ובהתאם חייב את המבקש להחזיר למשיבה 1 סך 718 ₪ בגין דמי שכירות ששולמו ביתר.

בדיון שהתקיים עתר המבקש לערער רק נגד חיובו בתשלום של 718 ₪.

לטענת המבקש טעה בית משפט קמא כשקבע כי דמי השכירות שולמו ביתר עד ליום 10.9.13 הגם שהמשיבים פינו את הדירה ב-31.8.13 ולאור קביעה שגויה זו, כך לטעם המבקש, קבע בית המשפט קמא כי מגיע למשיבים החזר בגין תשלום היתר של דמי השכירות. את טענותיו 'ביסס' המבקש על "2 עמודים רלבנטיים" לדבריו, שצרף לבקשת הרשות לערער ומהם הוא מבקש ללמד כי בית המשפט קמא טעה.

מנגד טענה המשיבה 1 בדיון כי 'העמודים' הללו כלל לא צורפו לדיון בבית המשפט לתביעות קטנות וכי "החוזה שהמבקש צירף לערעור הוא למעשה חוזה מזויף".

אומר כבר כי לא מצאתי שהבקשה שהגיש המבקש מבססת עילה למתן רשות ערעור, ולפיכך ראיתי לדחותה.

הקמת בית המשפט לתביעות קטנות נועדה לשמש "מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה... היו נעשות בלתי כדאיות" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (20.3.05)), משכך לא נתונה לצדדים להליך מסוג זה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, אלא נדרשת קבלת רשותו להגשת הערעור (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984). רשות ערעור תינתן במשורה ובבחינה קפדנית יותר מבקשות רשות ערעור "רגילות" (רע"א 8144 הנ"ל; רע"א 4434/12 צוריאל נ' בנק אוצר החייל (7.8.12)).

בענייננו לא מצאתי כל שאלה משפטית בגדר בקשת רשות הערעור וממילא לא מצאתי כל שאלה בעלת חשיבות המצריכה התערבות ערכאת ערעור, ואף לא השתכנעתי כי נגרם למבקש "עוול" (רע"א 8144/04 הנ"ל) המצריך תיקון, ולהפך, כדי לנסות ולבסס את טענותיו 'נאלץ' המבקש לצרף מסמכים חדשים שכפי שעולה מפרוטוקול הדיון, כלל לא היו בפני בית משפט קמא. לא רק שאין ערכאת הערעור נדרשת לראיות חדשות שלא עמדו בפני בית המשפט קמא כדרך שבשגרה, הרי גם נטען כלפיהם שאין הם אותנטים; ואולם כאמור אינני נדרשת לראיות החדשות הללו במסגרת הבר"ע אותה ראיתי ממילא לדחות, ומשכך גם איני מביעה דיעה לעניין האותנטיות של המסמכים.