רת"ק 22536-02-16

 או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

(1)החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום  אגרה;

(2)הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל;

(3)הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980".

הנטל להוכחת קיומם של התנאים המנויים בסעיף 14 הנ"ל, מוטל על כתפיו של המבקש פטור מתשלום אגרה, בגדרו נדרש הוא לשטוח בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ובנוסף לשכנע, כי לא מדובר בעילת ערעור קלושה וחסרת סיכוי של ממש (רע"א 4014/10 דיאנה מונדז נ' שבתאי בירן רו"ח, 2010). ההיגיון שמאחורי חובת תשלום האגרה, ומאחורי הנסיבות המאפשרות פטור מחובה זו, נקבע בפסיקה, כדלהלן (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, מיום 18/05/2005):

"אכן, ביסוד התקנות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות... מחד, התקנות באות לקבוע מנגנון של השתתפות הפרט המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי המשפט... מנגנון זה אינו עקרון פיסקלי בלבד, אלא בא הוא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו, מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר – ולעיתים רבות אגרה משמעותית – ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. בכך מתבקש להשיג לא רק יעילות וחסכון במשאבי הציבור והפנית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים, אלא גם ימנעו הליכי סרק שיש בהם הטרדה של צדדים להליך משפטי, ללא צורך והכרח.

אמת, עצם החיוב באגרה אינו יכול לשמש מחסום מוחלט בפני הליכי סרק שאין בהם ממש. משעה ששולמה האגרה, יפתח ברגיל תיק וירשם בבית המשפט, גם אם אין הוא מגלה עילה. אולם הנחת המוצא היא כי בעצם החיוב באגרה יש הכבדה מסוימת על קיום הליכי סרק. מאידך, החיוב באגרה לא יכול לאיין את זכותו של הפרט לפנות לערכאות במובן זה שבשל חיוב זה תישלל כליל היכולת של פרט מסוים להיזקק לשירותי מערכת המשפט. זכות הגישה לערכאות היא זכות בעלת אופי חוקתי, ולא ניתן לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. מכאן שנקבע בתקנות, כי מי שאינו יכול לשלם את האגרה – מטעמי חוסר יכולת כלכלית – יהיה פטור מאגרה בנסיבות מסוימות..."

אשר לחובת הפקדת עירבון והאפשרות לפטור מחובה זו נקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, כדלהלן:

"404.(א) עם הגשת בקשה לרשות ערעור, יפקיד המבקש ערבון או ייתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור, ויצרף את המסמכים המפורטים בתקנה 419, אך רשאי בית המשפט לדון בבקשה אף אם לא צורפו העתקים מהחלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו ענין.

(ב) על הפקדת ערבון או מתן ערובה בבקשה לרשות ערעור יחולו הוראות תקנות 427 עד 433, בשינויים המחויבים.

....

427.המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה.

428.משהוגש כתב הערעור, יקבע הרשם של בית המשפט שלערעור את סכום העירבון שעל המערער להפקיד בבית המשפט להבטחת הוצאותיו של כל משיב ואת המועד להפקדתו וימציא למערער הודעה על כך..."

גם באשר לפטור מחובת הפקדת עירבון, נקבע, כי על בית המשפט, בבואו לבחון בקשה למתן פטור מהפקדתו, ליתן משקל לשני אינטרסים מתחרים: מצד אחד - זכות הגישה לערכאות ופתיחת שערי בית המשפט גם בפני מי שידו אינה משגת לשלם את ההוצאות הכספיות הכרוכות בהליך; ומן הצד האחר, הצורך להבטיח את הוצאותיו של מי שזכה בדין ולא להותירו, בסופו של יום, ללא יכולת לפרוע את הוצאותיו. נקבע, כי על מנת לאזן בין האינטרסים הללו, על מבקש הפטור להוכיח גם העדר יכולת כלכלית וגם, כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים, כאשר שני התנאים מצטברים.