רת"ק 21881-08-14 אבידן נ' אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ

מתגובת המשיבה עולה כי היא מסכימה להצעה שהועלתה במסגרת ההחלטה מיום 10.9.14 (סעיף 18 לתגובתה). המבקש לא התייחס לעניין זה במפורש בתשובתו, אולם ניתן להבין מהאמור בה כי לשיטתו על הפיצוי להיות גבוה מזה שהוצע וכי אין הוא מקבל את ההצעה (המשיבה ציינה בסעיף 19 לתגובתה כי המבקש דחה את ההצעה). שני הצדדים נתנו הסכמתם לכך שהבקשה למתן רשות ערעור תידון כערעור.

דין הערעור להתקבל ככל שהדברים אמורים בשיעור הפיצוי לו זכאי המבקש.

לגוף העניין איני סבור שיש צורך להוסיף על האמור בהחלטה מיום 10.9.14. יובהר שאין מקום להתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, או בקביעה לפיה מוטלת על המשיבה החובה לפצות את התובע בשל שליחת הדואר האלקטרוני. הפיצוי שפסק בית המשפט קמא לא חרג מאמות המידה המקובלות למועד הגשת התביעה, ועל פני הדברים יש בו כדי להוות פיצוי ראוי למבקש בגין עגמת הנפש הכרוכה בקבלת דואר אלקטרוני מסחרי שאין הוא חפץ בו. עם זאת, לנוכח ההנחיות הברורות שיצאו מבית מדרשו של בית המשפט העליון בעניין גלסברג (החלטה שניתנה עוד קודם למתן פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות במקרה דנא) ובהלכת חזני (פסק-הדין ניתן לאחר פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות), הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להתערב בשיעור הפיצוי שנפסק. על הפיצוי לשקף את אמות המידה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, תוך התאמה לנסיבות המקרה, שאינן מהחמורות שבנמצא. בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה לפיה על המשיבה לשלם למבקש סכום של 500 ₪ בגין כל אחת מההפרות.

לפיכך אני מקבל את הערעור וקובע כי המשיבה תשלם למבקש סכום של 8,500 ₪ חלף הסכום שנקבע בפסק-הדין (2,900 ₪). בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים, ותשיב את העירבון למפקידו.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ה, 01 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.