רת"ק 20837-05-16 פרץ נ' כהן ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' הרשם הבכיר מ. חליאלה) בת"ק 104515-02-16.

המבקש הינו אדם פרטי, המשיב 1 הינו מנהלה של המשיבה 2 ועוסק, על פי הטענה, בהחלפת כספים.

תביעתו של המבקש בפני בית המשפט קמא, אשר הוגשה נגד משיב 1 בלבד, נסבה על התקשרות שנערכה, לטענת המבקש, בינו לבין המשיב, במסגרת עסקה לניכיון המחאות, כאשר המבקש העביר, לטענתו, במועדים שונים, המחאות לידי המשיב 1 לצורך ניכיונן. המבקש טוען כי התקבלו כספים בחוסר ביחס לסכומים אשר הועברו למשיב 1.

התביעה נקבעה לדיון ובמועד הדיון, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, שמע בית המשפט קמא את בעלי הדין ועדים נוספים ובסופו של יום, דחה את התביעה.

בפסק הדין, התייחס בית המשפט למהלך הדיון בפניו וכתב, בין היתר:

"מאחר שבית המשפט לא הצליח להבין את דברי התובע , המליץ לתובע בחום , להעביר את התובענה לבית משפט שלום שם יוכל להיות מיוצג על ידי עורך דין שיעזור לו בניסוח טענותיו ובהצגתה של עילת תביעה. התובע סירב ולא היה מנוס משמיעת יתר העדויות."

בהמשך, ציין בית המשפט כי "קיים קושי לאתר את עילת התביעה ואת הפלוגתאות והמוסכמות" וכי סבר שלאחר שמיעת התובע, יוכל למצוא "קצה חוט לאיתורה של עילת תביעה", כך בלשונו.

ואולם, בית המשפט קמא קבע כי התובע לא הצליח להסביר את כתבי טענותיו, אדרבא, ככל שהתובע הסביר עוד, כך, כותב בית המשפט קמא "עלו יותר ויותר שאלות והדברים הסתבכו יותר".

סוף דבר, קבע בית המשפט: "בנסיבות אלה, משלא הוצגה עילת תביעה ממילא לא הוכחה זכאות לסעד כלשהו ואין מנוס אלא לדחות את התביעה". וכך עשה.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, בחרתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש על פיה ערעור, לקבל את הערעור באופן שפסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל והתיק יושב אליו לצורך הכרעה עניינית בתביעה.

ראשית, יובהר כי משעה שהתביעה התנהלה נגד משיב 1 בלבד וכפועל יוצא, נדחתה היא ביחס אליו בלבד, לא היה מקום להוספת המשיבה 2 להליך זה ובקשה זו, ככל שהיא נוגעת אליה, נדחית.